מהפכת המיחשוב של הממשלה

המהלך המסתמן האחרון של הממשלה בתחום המיחשוב, שפורסם היום (ד') בבלעדיות באנשים ומחשבים, הוא לא פחות מהכרזת מהפכה. איחוד של כל הפונקציות המיחשוביות השלטוניות תחת קורת גג אחת, במקום הביזור שהיה קיים עד כה, הוא לא דבר של מה בכך ויש בו פוטנציאל גדול להרבה מאוד דברים טובים.

כמו בתחומים רבים בשירות הציבורי, המיחשוב הממשלתי סובל מלא מעט בעיות, ביקורת וביורוקרטיה: הסמכויות מחולקות בין משרדים שונים, המינוי של ראש מטה התקשוב הלאומי מתעכב – התפקיד עדיין לא אויש, שבעה חודשים אחרי פרישתה של כרמלה אבנר, ונדמה לפעמים שכל המערכת מקרטעת. במשך שנים ארוכות התלוננו גורמים במגזרים הציבורי והפרטי על התפקוד של אנשי המיחשוב של הממשלה. במרוצת הזמן נעשו אמנם מהלכים לשיפור השירות, אולם דומה שמהלך כמו זה שמסתמן יכול לתת דחיפה רצינית לכל העניין.

איחוד של כל הפונקציות במשרד אחד עשוי לקצר תהליכים, לקדם פרויקטים ואולי אפילו לאחד תפקידים. כאשר יש כמה שיותר גורמים ומשרדים שמעורבים בכל פרויקט והכול מבוזר, צריך כמה שיותר אישורים, מה שלוקח הרבה מאוד זמן. לעומת זאת, פחות משרדים = פחות אישורים = פחות זמן ויותר יעילות.

עד עכשיו זה לא קרה, בעיקר עקב נסיבות היסטוריות וכיבודים פוליטיים. רוב הסמכויות רוכזו במשרד האוצר, אצל החשב הכללי, וחלקן האחר בוזר במשרדים שונים. כשלא נמצא תיק בממשלה למיכאל איתן, נתניהו ואנשיו המציאו עבורו את המשרד "לשיפור השירות לאזרח" באמצעות האינטרנט (השאלה היא האם האזרח הרגיש בשיפור). פרויקטי תקשוב חולקו בין המשרדים השונים וחלק מהדברים נפלו בין הכיסאות. שימת כולם תחת קורת גג אחת תמנע לפחות חלק מהדברים.

המהלך מעורר כמה שאלות: הראשונה שבהן היא האם הוא בכלל יתבצע. תוכניות רבות של הממשלה, בתחום המיחשוב ובתחומים אחרים, פורסמו כ-"עשויות לקרות" ואפילו "מסתמנות", אבל מעולם לא יצאו אל הפועל. הפקידים, השרים, הנסיבות או מערכות בחירות תקעו אותן. אם הממשלה תרצה להקים את המשרד מספיק חזק – זה יקרה, אבל כדי שהיא תרצה מספיק חזק, על הגורמים המעוניינים בכך לפעול.

השאלה השנייה היא האם הפקידים והעובדים במשרדים הקיימים ובפונקציות המיחשוב הקיימות של הממשלה ירצו את המהלך, או לפחות יאפשרו אותו. איחוד של פונקציות שהיו עד כה בכמה משרדים ממשלתיים לכדי משרד אחד עלולה להוביל לפיטורי עובדים ולשינויים שעובדי ממשלה ו-ועדי עובדים לא אוהבים וכידוע, יש בידי הפקידים הללו, וההסתדרות, לא מעט כוח.

עוד סוגיה קריטית להצלחת המהלך היא האם אנשי המשרד החדש יידעו להזיז את הדברים בקצב הרצוי. כאן נכנסת הכוונה של הממשלה למנות לתפקיד את גלעד ארדן. אם זה יתממש, מדובר בבשורה טובה. הגורמים הממשלתיים עצמם מציינים אותו כבולדוזר והאיש בהחלט יכול להניע את העובדים במשרדו. ארדן חוקק כמה חוקים ראויים לציון, כולל חוקים מצילי חיים כמו החוק שמחייב חבישת קסדה כשנוסעים על אופניים והחוק שמחייב אנשים שעוצרים או מהלכים בצדי הכבישים בלילות ללבוש פס צהוב בוהק. כשהיה השר להגנת הסביבה הוא הזיז כמה דברים ופעל בכיוונים חיוביים (תשאלו את מנהלי המפעלים שקיבלו מהמשרד קנסות על זיהום בתקופת כהונתו). כיום, במשרד התקשורת, הוא מתחיל – גם אם בדרך לא נכונה לטעמי – להביא לשידור ציבורי טוב יותר לשיטתו, וקונס את חברות התקשורת כשצריך.

נכון שבמשרדי הממשלה, השרים הם בדרך כלל מתווי מדיניות והפקידים, אלה שמבצעים אותה, עוצרים לפעמים דברים או משהים אותם. אלא ששר דומיננטי, עם סיוע של הדרג הבכיר, יכול להניע את העובדים הזוטרים יותר לבצע את הדברים ולשפר את השירות, ובהחלט יכול להיות שארדן הוא כזה. אם זה אמנם יקרה והקמת משרד העל אמנם תצא אל הפועל, ירוויחו מכך המגזר הציבורי, המגזר הפרטי ובעקיפין גם האזרחים.