השבוע שהיה

המכתב שח"כ גפני לא כתב

בתחילת השבוע שיגר ח"כ משה גפני (יהדות התורה), יו"ר ועדת המדע והטכנולוגיה, מכתב אישי לשר הפנים, גדעון סער. שלא כמקובל, המכתב הפעם נועד להגיד תודה לכבוד השר ומשרדו, על כך שהואילו סוף סוף להכיר רשמית בתפקיד המנמ"ר ככזה שחייב להיות בכל רשות מקומית. ח"כ גפני טרח, כמובן, גם לציין שהוועדה בראשותו דנה בנושא כמה פעמים ואף שלחה המלצות ברוח זו.

לא בטוח שהשר סער הוביל את המהלכים האלה, ייתכן שהוא בסך הכל גוזר את הסרט. מדובר במאבק שניהלו המנמ"רים בשלטון המקומי, בראשותו של ד"ר עדי קפליוק, עם שורה ארוכה של שרי פנים. אבל להגיד תודה זה תמיד טוב – ובמיוחד כאשר על המכתב חתום ח"כ מהאופוזיציה.

אולם רצה הגורל וממש באותו שבוע בו מיהר ח"כ גפני לשבח את משרד הפנים, פורסם דו"ח חמור של עמותת שקיפות בינלאומית ישראל על רמת השקיפות ברשויות המקומיות. השורה התחתונה הייתה שהן לא שקופות. מסתבר כי אף על פי שברשויות רבות יש כלים – מערכות מידע, אתרי אינטרנט ואפילו מנמ"רים שמנהלים צוותים גדולים של IT, עדיין ראש הרשות וחברי ההנהלה מסתירים מידע מהציבור: פרוטוקולים לא נחשפים, מידע שעל פי חוק אמור להיות נגיש לציבור לא מפורסם ועוד שורה ארוכה של ליקויים.

על הדו"ח הזה חתום לא אחר מאשר מי שהיה מבקר המדינה, השופט בדימוס מיכה לינדנשטראוס, המשמש כיו"ר העמותה. המבקר לשעבר קשר, ובצדק, את המציאות שהוא גילה לפרשיות השחיתות האחרונות ברשויות המקומיות ברחבי הארץ: פרשת הולילנד בירושלים, פרשת ראש עיריית בת ים, שלומי לחיאני, ראשי רשויות שנחקרים, נחקרו או שהואשמו וממתינים להכרעת דינם.

המצב ברשויות מוכיח שוב, לכל מי שהיה לו ספק, כי יש קשר ישיר בין שימוש בטכנולוגיות, מערכות מידע, אתרי אינטרנט וערוצי תקשורת לרמת השחיתות. החשב הכללי לשעבר, רו"ח פרופ' ירון זליכה, נהג לומר שהוא משקיע זמן ומשאבים במערכות מחשב ומידע כי הן אלה שמאפשרות לחשוף שחיתויות ומונעות פעולות במרתפים חשוכים.

"אור השמש הוא חומר החיטוי הטוב ביותר", נהג זליכה לצטט את שופט בית המשפט העליון האמריקני, היהודי לואיס ברנדייס. במבחן התוצאה, אף על פי שמערכות המידע והמיחשוב בממשלה מתקדמות, עדיין לא נוקו כל האורוות, ועל אחת כמה וכמה הדבר נכון ברשויות המקומיות. אבל עובדה זו לא צריכה לרפות את ידיהם של הממונים על הרשויות, ובראשם שר הפנים, לכפות על ראשי הרשויות לשקף את כל המידע שצריך לשקף, לחשוף פרוטוקולים ולנצל בצורה מיטבית את אנשי מערכות המידע והמיחשוב. עכשיו, אחרי ששר הפנים הכיר במנמ"רים ברשויות המקומיות, אין לראשי הערים שום תירוץ מדוע הם מסתירים מאיתנו מידע.

ואשר לח"כ גפני, אני מצפה שהוא יוציא כעת מכתב מאזן, שבו יעמיד את כבוד השר על חומרת הממצאים של המבקר הקודם, ויתחיל לקיים דיונים בוועדה שבראשה הוא עומד כדי לעקוב ולבדוק את התקדמות נושא השקיפות.

דרוש: אינטגרטור עם יושרה מקצועית

תמי זיתן, המנכ"לית והבעלים של IT Solutions – חברת אינטגרציה וייעוץ שמשרתת את השוק הארגוני, עוררה מיני סערה כשאמרה במפגש של פורום C3 מבית אנשים ומחשבים שעל ספקים ואינטגרטורים לגלות יושרה מקצועית כלפי הלקוח – ולא תמיד "לזרום" איתו. כוונתה של זיתן הייתה שגם אם ללקוח יש דרישות קשוחות, שהתמורה הכספית יכולה להעשיר את קופת הספק, עליו לגלות יושרה מקצועית ולעצור את הלקוח. היא אמרה זאת במסגרת הרצאתה, שכללה טיפים איך לנהל ולתמחר פרויקטים.

הסיטואציה שזיתן הציגה מוכרת זה זמן רב. בין הספק ללקוח יש מערכת יחסים מורכבת. בענף ה-IT אין ספקים שמוכרים מוצר מדף בלבד ונעלמים. הקשר בין הספק ללקוח הוא ארוך טווח ומבוסס על אמון הדדי. המנמ"ר חייב לראות בו שותף לדרך, שמסייע לו לעמוד במשימות וגם כדי להשיג את המשאבים הדרושים על מנת לבצע את הפרויקטים. אבל איך שלא תסתכלו על זה, השרשרת מתחילה בספק: הוא יודע מה הוא יכול להציע ולקבל, אבל הוא חייב לדעת מה טוב למנמ"ר. אמת ידועה היא שהארגונים והלקוחות לא תמיד יודעים בוודאות מה הם רוצים.

באותו פורום השתתף פרופ' בועז רונן מאוניברסיטת תל אביב. הוא דיבר על כך שארגונים וספקים מחפשים את השלמות, את הטוב ביותר בכל פרויקט, ולפעמים זה המקור לכישלון. העצה של פרופ' רונן אומרת: "חפשו את הטוב ביותר למציאות אותה אתם רוצים לשפר, הציבו יעדים ודרישות ריאליות – והתקדמו לאט". כולם יודעים שהיישום של ההמלצות הללו אינו פשוט, מאחר ולפעמים נדרשים ויותרים של שני הצדדים, הספק והמנמ"ר. אבל הדרך הישרה היא תמיד הדרך הנכונה – גם אם היא יוצרת כשלים ומכשולים. חומר למחשבה.