חיסול ממוקד של החינוך הטכנולוגי?
רפורמה חדשה מבית היוצר של שר החינוך הפעלתן, עלולה להביא לחיסולו של החינוך הטכנולוגי לטווח הקצר ולקטיעת שרשרת פרסי הנובל שישראלים יזכו בהם בעוד שניים-שלושה עשורים ● והאם המונדיאל שנפתח בברזיל בשבוע הבא יהיה הראשון בהיסטוריה שחווה התקפת סייבר?
לפני כחודשיים יצא משרד החינוך בתוכנית רחבה, שמטרתה רפורמה בבחינות הבגרות בבתי הספר התיכוניים. בין היתר, קבעה התוכנית שבחינות הבגרות תתקיימנה רק בכיתות י"א ו-י"ב, שינוי מהפכני שיש לו תומכים ומתנגדים.
אבל התוכנית של הרב שי פירון, שר החינוך, כללה גם רפורמה מסוג אחר, כזו שמקפיצה את התלמידים הטובים במערכת, המוגדרים כ"מצויינים", אלה שבניגוד למרבית חבריהם, רוצים ללמוד יותר קשה כדי להתקבל לאוניברסיטאות ולהתקדם בחיים.
על מה הכעס? הרפורמה שקבע השר קובעת כי מעתה והלאה, מספר המקצועות שהתלמידים יוכלו להיבחן בבחינות בגרות ברמה של חמש יחידות – יוגבל לשלושה מקצועות בלבד: אנגלית, מתמטיקה ועוד מקצוע אחד. בשאר המקצועות אותם ירצה התלמיד לעשות ברמה של חמש יחידות, הוא יוכל להיבחן רק באופן פנימי.
המשמעות היא שתלמידים הלומדים בחינוך הטכנולוגי, והרוצים להרחיב את לימודיהם, למשל במדעי המחשב, או מקצועות דומים, לא יוכלו לעשות זאת במסגרת הבגרות. ולמה חשוב לתלמידים להיבחן דווקא בבגרות? כי האוניברסיטאות, שאגב, גם הן תחת פיקוחו של משרד החינוך והשר העומד בראשו, אינן מכירות בציונים שניתנו בבחינות פנימיות והחמור – מכל אינן נותנות בונוסים על כך. למה? ככה.
העובדה הזו הרגיזה מאוד את אחד התלמידים בישיבת אמי"ת שבאוניברסיטת בר אילן, ישיבה תיכונית המכשירה בוגרים גם ללימודים אקדמיים. התלמיד כתב לשר מכתב חריף מאוד, מאד לא מנומס בסגנונו. המסר שהילד רצה להעביר לשר הוא: "התוכנית שלך פוגעת בי אישית, כי רציתי לגשת לחמש יחידות בגרות בפיזיקה, ביוטכנולוגיה, ערבית, תנ"ך ועוד. אני רוצה ללמוד יותר – ומונעים זאת ממני".
השר פירון מיהר להגיב, אלא שבמקום להתמודד עם הסוגיה שהילד העלה, העדיף לתת לו שיעור בהליכות ונימוסים על כך שהוא "מתבטא בצורה לא יפה כלפי בני אדם ובמיוחד כלפי שר החינוך".
תגובת המשרד הרשמית למכתב שפורסם בכלי התקשורת, היא ש"הציון השלישי יהיה חלק מהבגרות ולכן התוכנית מרחיבה את מספר הזכאים לבגרות ולא מצמצמת אותו".
התלמיד מהישיבה התיכונית, כמו רבים בחינוך הטכנולוגי ובענף, אינו "קונה" את התשובה: כי המוסדות האקדמיים לא מכירים בציונים שלא נבחנו בבגרות לצורכי בונוס. הסיבה לכך קשורה למאבק (אחר), שמנהל המשרד מול ראשי האוניברסיטאות, עד כה ללא הצלחה.
המשמעות הרבה יותר חמורה מאשר לימודי הילד החרוץ מהישיבה התיכונית אמי"ת. יש כאן כירסום משמעותי וגלוי בחינוך הטכנולוגי. המשמעות האמיתית של הרפורמה היא המשך לצמצום תוכנית התיקשוב בבתי הספר, אותה החל שר החינוך הקודם, גדעון סער, תכנית שהוקפאה בשנת הלימודים הנוכחית, והביאה לתוכנית תקשוב חדשה. התוכנית הועלתה לאתר משרד החינוך, והיא כוללת שורה ארוכה של פריטי מידע, שמיועדים בעיקר לאנשי מערכת החינוך ושהשורה התחתונה שלה היא פגיעה בלימודי המחשב והתיקשוב.
הרפורמה החדשה מזכירה ימים אפלים, אי שם משנות ה-90' של המאה הקודמת: דו"חות שונים שהוזמנו על ידי שרי החינוך לדורותיהם, שלחו את החינוך הטכנולוגי לחצר האחורית של מערכת החינוך. בעשור האחרון הייתה עוד תחושה מהולה בתקווה שאכן משהו משתנה, ובשטח החלו שורה של פעולות שהביאו לשמץ אופטימיות. הן נשענו בעיקר על יוזמות מקומיות של מורים ומנהלי בתי ספר. אלה הבינו כי ה"ביזנס" שלהם, של חינוך ילדים בשיטות של המאה ה-19 – לא עובד יותר, ושאם הם לא רוצים לאבד את הילדים לחלוטין, מוטב שייכנסו במהירות לתוך העולם המתוקשב.
עכשיו, דווקא המשרד שלהם, השר שלהם, הם אלה הנותנים את ידם לחיסול ממוקד ואיטי של החינוך הטכנולוגי, וזאת בניגוד מוחלט להצהרות, לתוכניות לטווח רחוק ולנאומים חוצבי להבות על החשיבות של העידוד למצוינות ועידוד התלמידים ללכת ללמוד חמש יחידות ריאליות.
אבל ההורים של התלמידים אינם תמימים, הם מסתכלים קדימה ורואים שמדיניות המשרד היא לצמצם את הבחינות במקום להרחיבן, משמע הדבר יפגע בסיכויי ילדיהם להמשיך ללימודים גבוהים. אם כך, מדוע שישכנעו את הצעירים לעבוד קשה? קל ונכון יותר לשלוח את הנוער ללמוד מדעי הברה או מדעי הרוח, מגמות מעניינות לא ךפפחות, אך עם קשיים פחותים בהרבה.
וכך מדינת ישראל ממשיכה לאבד את הסיכוי שבעוד 30-40 שנה יקומו לנו מדענים שיזכו בפרס נובל.
גילוי נאות לסיום: מערכת אנשים ומחשבים פנתה יותר מפעם אחת בחודשים האחרונים אל דוברות המשרד, וביקשה ראיונות עם הגורמים הרלבנטיים, על הרפורמה במערכת החינוך ובעיקר על תוכנית התקשוב החדשה. למיטב ידיעתנו – הבקשות נדחו. אנחנו ממתינים בסבלנות.
כדורגל תחת הפרעות
משחקי המונדיאל שיחלו בשבוע הבא, בברזיל, ממחישים שוב ושוב עד כמה הספורט כבר מזמן לא יכול להיות מנותק מהחיים האמיתיים. השקעות הענק שברזיל עשתה בהכנות למונדיאל, מקפיצות ממקומם את כל הארגונים החברתיים במדינה זו ובעולם הנאור. בברזיל הפערים בין המעמד העני והעשיר גבוהים, ומעמד הביניים כמעט ואינו קיים.
אבל ההפגנות האלו אינן חדשות ובכל מדינה מתפתחת בה מתקיים המונדיאל, יש הפגנות ומהומות, שבסופו של דבר לא משבשות את המשחקים. אלא שהפעם הופיע איום חדש על המשחקים: התקפות סייבר על החברות הבינלאומיות, המייצגות גם את המערב השבע, הפורסות חסותן על המשחקים. סביר להניח שכאשר החלו לתכנן את המונדיאל, לקחו המתכננים בחשבון גם את האיום הזה כמו כל איום ביטחוני אחר שמרחף מעל אירוע גדול כל כך. אלא שבניגוד להגנה הפיזית, ההגנה על רשתות המחשבים והתקשורת שמנהלים את המונדיאל קשה יותר ואין אפשרות של חסימה מוחלטת. האם המונדיאל בברזיל יהיה המונדיאל הראשון שייפגע ממתקפת סייבר? נקווה שלא.
ראשית אני מקווה שלא תראה בתגובתי חוסר נימוס כפי שהשר ראה בתגובת התלמיד. אני מבקש להציג עמדה שהיא איפכא מסתברא של עמדתך. האם ייתכן שרפורמה זו של משרד החינוך צופה פני עתיד? כבר היום רואים ניצנים של כשל בהבנה ובחיזוי של התהליכים בהתפתחות הטכנולוגית. דוגמה בולטת היא המעבר החד שעושה התעשייה מפיתוח חומרה למערכות מונחות תוכנה, אשר מותירה מהדסים, כימאים, ופיסקאים רבים שעדיין לומדים או שהשתלבו לאחרונה בתעשייה ללא בטחון תעסוקתי, כאשר לפני מספר שנים טענו שמי שלא ילמד כמיה ופיסיקה לא יהיה לו מה לאכול. היום, מה שנידרש זו יכולת בין תחומית, שילוב של ידע טכנולוגי עם ידע לוגיסטי (בשום מוסד אין חינוך והכשרה כזאת), או שילוב עם ניהול כח אדם HR (גם אינו קיים במערכת החינוך), או שילוב עם מקצועות הביולוגיה, או שילוב עם משפטים, או שילוב עם ניהול סכונים וניתן למנות עוד מספר צירופים כאלה. לימודי התקשוב, הנדסת תוכנה והנדסת חומרה כפי שהכיר הדור שלנו הם נחלת העבר. הבסיס לכל הכשרה טכנולוגית הוא אכן, מתמטיקה ושפה זרה ראשית שכיום היא אנגלית. כל השאר נלמד באמת מעבר למערכת החינוך הפורמלית ומניסיוני ופרספקטיבה של 40 שנה ויותר לאחור אין מערכת החינוך מסוגלת להכשיר את כלל האוכלוסיה ולא רק מצויינים ולדעתי זה גם אינו תפקידה. לגבי טיפול במצויינים ומחוננים, הבגרות אינה חסם לקידומם וקיימים מסלולים לקידומם במסגרת האוניברסיטאות שכוללים צבירת נקודות לתואר עוד במהלך לימודהם התיכוניים. לאור המגמות שציינתי הרפורמה שמקדם משרד החינוך סבירה בהחלט. התחזית לפרסי נובל: פרסי הנובל הישראליים אינם בתחום הטכנולגי (אין פרס כזה). כמיה, ופיסיקה הינם מדעים מדוייקים וכלכלה שייך למדעי חברה (לפחות אחד החתנים שלנו הוא מתמטיקאי). הבסיס החינוכי של מקבלי הפרסים היה מערכת החינוך ישראלית של לפני 50 שנה ויותר מערכת חינוך שבחינות הבגרות היו אחידות למעט הבדלים מסויימים בין המגמה הריאלית להומנית, או שהתחנכו בחו"ל. לכן, אין קשר מוכח בין מספר יחידות הבגרות לבין הסיכוי לנובל. מה שבולמת את הסיכוי לנובל בתחומי המדעים המדוייקים היא תופעת בריחת המוחות שנובעת מהפקק בקידום האקדמי באוניברסיטאות מחד והיעדר מכוני מחקר מדעיים נוספים כמו מכון ויצמן שבהם מדענים יכולים להמשיך להתפתח בארץ מאידך. הערה נוספת שלי היא להצגת לימודי מדעי החברה כקלים יותר זה לא בהכרח כך, ומה שחשוב יותר בית הספר התיכון הוא המקום האחרון שאפשר ללמד אנשים שקיימת תרבות מעבר ל"ריאליטי" ומכאן איני בטוח שלימודים הומניים הם דבר רע.