הפרק החסר בדו"ח העוני של ועדת אללוף

דו"ח העוני של הוועדה בראשות אלי אללוף, שמעורר סערה ציבורית בימים אלה, עוסק במגוון תחומי החיים המאפיינים את העוני בחברה הישראלית. הדו"ח בן 64 עמודים ומתייחס למימדי העוני – החברתי, הכלכלי, הרגשי, הבריאותי והלימודי (בעיקר הילדים). לכל אחד מהפרקים צירפה הוועדה מסקנות והמלצות לביצוע מיידי, כדי לצמצם את מימדי העוני.

אולם הדו"ח מאופיין בהיעדרות בולטת של פרק חשוב, העוסק בפער הדיגיטלי.

פער דיגיטלי הוא הגדרה מכובסת לעוני טכנולוגי. מחקרים בכל העולם הוכיחו יותר מפעם אחת שישנה הלימה מוחלטת בין העוני הפיזי הכלכלי לבין העוני הטכנולוגי. העוני הטכנולוגי מונע מהדורות הצעירים וילדיהם לצאת ממעגל העוני, ולהמשיך להיות תלויים בתקציבים ובסיוע של המדינה, שניתן במשורה. העוני הטכנולוגי, כמו העוני החברתי, מתחיל ונגמר בכסף.

זה מתחיל מדבר בסיסי ביותר, שמתקשר בעקיפין לחלק מהדו"ח של אללוף: היכולת הכלכלית של משפחות עניות לממן את הוצאות התקשורת. הסעיף הזה במכלול ההוצאות של משפחות בישראל גדל בעשור האחרון במאות אחוזים. אם בעבר הוצאות התקשורת הסתכמו רק בתשלומים לשיחות טלפון, הרי שכיום הן נעות בין 500 ל-800 שקלים לחודש למשפחה (המקור: הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה). מרבית ההוצאה היא על חיבור לאינטרנט, טלפון ושירותי כבלים, בנוסף לשיחות טלפון סלולריות וקוויות. משפחות רבות, דווקא מהעשירון התחתון, מגיעות לסכומי כסף חודשיים גבוהים הרבה יותר. לכן, אין פלא שבין 21%-44% מהמשפחות המוגדרות כעניות סובלות מניתוקים ופיגור בתשלומים לחשמל, מים ותקשורת – על פי הדו"ח.

אינטרנט לכל אזרח
לפני שבוע נערכה בכנסת הישיבה הראשונה של הוועדה הלאומית לצמצום הפער הדיגיטלי בראשותו של סגן השר במשרד ראש הממשלה, ח"כ אופיר אקוניס. בוועדה חברים נציגים של עמותות וארגונים מהמגזר השלישי שמטפלים בין היתר בפער הדיגיטלי ונציגי חברות רב לאומיות הפועלות בישראל ותורמות לנושא. אחד הנושאים שהועלו כהצעה לדיון ובדיקה בוועדה בהמשך דרכה הוא הענקת הנחות עד לרמה של פטור למשפחות נזקקות, שאין להן את היכולת הכלכלית לעמוד בהוצאות התקשורת. חברי הוועדה (גילוי נאות: כותב שורות אלה חבר בוועדה זו) שמעו על מיזמים שונים של בזק או משרד התקשורת, למשל, מסייעים לצמצום הפער הדיגיטלי. בין היתר דובר שם על מהירות גלישה שמאפשרת גישה מהירה יותר לאנשים בפריפריה.

אולם הבעיה היא שהמהירות הזו אינה בחינם והגדלת רוחב הפס כרוכה בעלויות נוספות שהן למעלה מיכולתן הכלכלית של אותן משפחות. ועדה ממשלתית שתפקידה להציע הצעות אופרטיביות לצמצום הפער הדיגיטלי יכולה ליזום שינוי בתקנות או עידוד ספקי תקשורת להוזיל את עלויות התקשורת לשכבות העניות בישראל.

וזו כמובן רק נקודת ההתחלה. אפשרויות כלכליות שיקלו על בני הדור הצעיר במשפחה להיות מחוברים, להצטרף לעולם הטכנולוגי החדש, יסייעו להם ללמוד טוב יותר, להתמודד בצורה מוצלחת יותר על מקומות במוסדות אקדמיים ולהצליח.

במדינות מערביות שונות הולכת ומשתרשת הגישה לפיה תקשורת אינטרנט, טלפון וחיבור לכבלים צריכים להיות כלולים בסל השירותים הבסיסי שכל אזרח באשר הוא יוכל לקבל, ללא מגבלה כלכלית או אחרת. לחלשים החברה תסייע ואת החזקים היא תעודד להמשיך ולהתפתח. כך צריכה מדינה מודרנית להתמודד עם העוני. לא להנציחו באמצעות כספי סעד אלא להוציא בהדרגה כמה שיותר אנשים ממעגל העוני. כאן הטכנולוגיה, על היבטיה השונים, זמינה וערוכה כדי להירתם למאמץ לאומי זה.