על טעויות, חופש הביטוי ואבטחת מידע

חצי שנה של התבדחות משותפת, קריקטורות ויצירת ז'רגון חדש של אוצר מילים התנקזו לאקורד צורם של תביעת דיבה ולשון הרע.

סיפורנו מתחיל בהרצאה שניתנה באיגוד האינטרנט הישראלי (ISOC) על ידי ענב גנד גלילי, הרצאה שאורכה כשלוש שעות ושעסקה בעולם המרתק של ה-DeepWeb וה-DarkNet. ההרצאה הייתה שזורה לכאורה בטעויות גסות, חצאי אמיתות ובאופן עקרוני מבוססת על בדיחת אינטרנט של 4Chan. הקהל, שכפי הנראה היה מורכב מספרנים ומידענים ולא מאנשי אבטחת מידע או אנשים בעלי השכלה טכנולוגית, שילם במיטב כספו והתרשם מאוד מרמת הביטחון העצמי והשליטה המובהקת בחומר.

לכאורה, במבט ראשון, לאיש שאינו בקי, מדובר בהרצאה רהוטה ומרתקת, שמסבירה מושגים מעולם אבטחת המידע והסייבר לצד החלקים היותר אפלים של רשת האינטרנט. אדם שאינו איש מחשבים לא ידע כי העומד מולו (או העומדת, במקרה הזה) מציג שגיאות גסות, חוסר ידע משווע ושקפים שמקורם בהלצת אינטרנט.

אבל האינטרנט זוכר, ההרצאות עלו ליוטיוב (YouTube) ושם נותחו על ידי אנשי מקצוע ומומחי אבטחה מידע, מכאן התגלגל כדור שלג של בדיחות, הלצות, קריקטורות, עריכת ההרצאה בצורה פרודית והפצה ויראלית ברחבי הרשת. התגובות נעו בין האשמות קשות בשרלטנות, הונאה ולקיחת כספי ציבור תוך מצג שווא, ועד פרודיות של ממש. הסיפור יכול היה להסתיים שם, עד שהמם התורן הבא היה מתברג לראש הרשימה. אולם הוא ממשיך בתביעת דיבה שהגישה גנד גלילי נגד 26 נתבעים, ביניהם העיתונאי גיא לרר, הבלוגר עידו קינן והמומחה הטכני דניאל פטרי. סך התביעה עומד על 400 אלף שקלים – בין 10,000 ל-30 אלף שקלים נגד כל אחד מהם.

בכתב התביעה מגוללת גנד גלילי את "האונס הקבוצתי", כפי שטוען עורך דינה, שעברה על ידי הנתבעים. עולה ממנו מסכת של ייסורים, השמצות ודברי בלע, שגרמו לה נזק מסחרי של ממש ופגיעה ביכולת ההשתכרות שלה, לצד עגמת נפש וסבל נפשי, כך נטען. הנתבעים ייאלצו להוכיח בבית המשפט כי ההרצאה אמנם הייתה רוויה בגיבובים של שטויות. לשם כך הקימה הקהילה מסמך שניתן לעריכה ובו כל אחד שצפה בהרצאה יכול לתרום את חלקו ולכתוב היכן היו השגיאות המביכות הנטענות.

יתר על כן, הנתבעים פתחו פרויקט מימון המונים בו הם ביקשו לגייס כסף עבור ההגנה המשפטית שלהם. לטענתם, מדובר בתביעת SLAPP (ר"ת Strategic Lawsuit Against Public Participation), שכל מטרתה היא להשתיק ביקורת תחת איום של תביעה דיבה ולא למטרה אחרת. הכסף גויס חיש מהר ועבר את נקודת היעד שהגדירו המגייסים, שעמדה על כ-30 אלף שקלים. התנועה לזכויות דיגיטליות לקחה חסות על הנתבעים והסיפור בוודאי עוד יכה גלים במשפט מתוקשר, שיקבע תקדימים של ממש בתחום חופש הביטוי והמידע.

בנימה אישית, היה לי הכבוד ללמוד וללמד את עולם אבטחת המידע בצורה רצינית – לא מאהבת המקצוע (זה הגיע הרבה לאחר מכן), כי אם מדרך חתחתים מלאת כישלונות שנבעו מ-"מומחים" שרמת הביטחון העצמי הגבוהה שהציגו הייתה ביחס הפוך לידע האמיתי שלהם.

אני חושב שחופש הביטוי וחשיפת עוולות מעין אלה הם מאבני הראשה של אינטרנט בריא ובועט. לכן גם תרמתי לנתבעים. אבל, וגם את זה צריך לכתוב, אני מאמין לגלילי לכל מילה בנושא הנזק התעסוקתי והנזק הנפשי שנגרם לה. עקבות הלינצ'טרנט והסקילה הווירטואלית שעברה יישארו עימה עוד שנים רבות. חלק מדברי הביקורת היו מוגזמים, לא היו עניינים וכל מטרתם הייתה לפגוע ולא לשנות מציאות או לנקוט פעולה מתקנת.

את חלקי הקטן לקהילה תרמתי בהרצאה ללא תשלום שהעברתי על ה-Deep Web וה-DarkNet ובה הצגתי את אמיתות הדברים. טוב יעשו אנשי הקהילה אם ירימו גם הם את הכפפה, ילמדו את התורה, יפיצו אותה ויעניקו יותר הרצאות והסברים על תחום מרתק זה. בסיכומו של דבר, מאחורי המקלדות יש אנשים בשר ודם.

הכותב הוא מנהל תקשורת ואבטחת מידע ב-דל ישראל ובעל הסמכות CISSP, CISM, CRISC ו-PMP