הכול עומד במקום

האמרה הידועה גורסת שהרכב מנצח לא מחליפים. באותה המידה, אסטרטגיה מנצחת לא מחליפים. אלא שבמשחק חצי הגמר שהיה אתמול (ד') בין ארגנטינה-אורקל (Oracle) להולנד-פייסבוק (Facebook) המאמן של הנבחרת השנייה, ואן חאל, גרס קצת אחרת, לצערם של שני הבנים שלי, החליף את האסטרטגיה שלו – ולא החליף את השוער לפני הפנדלים שהכריעו את המשחק. והתוצאה? החברים מנבחרת האורנג' עפו והארגנטינאים עלו לגמר. אלה כבשו את כל בעיטות העונשין והשוער הענק שלהם, רומרו, הפך לכוכב הערב, לאחר שעצר שתי בעיטות של החברים ההולנדים.

לפני המשחק של אתמול הרגשנו בבית נורמליות בתוך מצב לא נורמלי. בין הידיעות על הנעשה במבצע צוק איתן, הבנים שלי התכוננו למשחק של הקבוצה האהודה עליהם, הכינו דגלים וקישוטים והתיישבו לצפות. בסופו של המשחק, הבן שלי מירר בבכי. אגב, אני תמיד מרגיע אותם ואומר להם שזה בסדר לבכות ושמי שיודע להפסיד בכבוד ובוכה כשזה קורה ישמח יותר בניצחונות ובאליפויות.

אני כותב היום הרבה על דברים שמסביב למשחק, כי אם להודות על האמת – מדובר היה במשחק משעמם מאוד וכמעט נטול הזדמנויות. בניגוד ליריבה, ארגנטינה-אורקל המשיכה להתעקש על האסטרטגיה שלה, שגורסת שיהיה בסוף בסדר כי מסי יעזור. האסטרטגיה הזו מזכירה לי את אורקל, שמאמינה שעם כל התהפוכות וכל ההצלחות של Salesforce ועולמות הענן והמובייל, העתיד עדיין תלוי בפתרונות הוורטיקאליים. ואמנם, במקום לקנות טכנולוגיות וחברות מובילות וגדולות בתחומים הללו, הרכישה האחרונה שביצעה אורקל הייתה של Micros systems – חברה מובילה וגדולה בתחום האפליקציות הוורקטיקאליות. האם הרכישה הזו תחלץ את אורקל מהתוצאות החלשות שהשיגה ברבעון האחרון? לאלוהים התשובות.

אני מוצא הקבלה נוספת בין ארגנטינה לאורקל במה שקשור לרומרו: העלייה שלו אמש לרמה של כוכב, ליד מסי (או יותר נכון מתחתיו), מזכירה לי את מה שקרה לפני מספר שנים כאשר לארי אליסון ואורקל, שעמדו לפני כמה שנים בפני אתגר לא פשוט ברמת ההוצאות, העלו אז למרכז הבמה את צפרא כץ. כמו ההצלות המבריקות של השוער הארגנטינאי, הבכירה הישראלית לשעבר ידעה, במהלכי הגנה מבריקים וכישרון גדול, לקחת את הארגון הענק הזה שנקרא אורקל ולהיכנס למהלך של התייעלות. בכך היא שיפרה בצורה דרסטית את הצורה שבה הארגון עבד ואת השורה התחתונה – הרווח.

מהצד השני הופיעה אמש על המגרש הולנד-פייסבוק עם אותה שיטת משחק ידועה שלה, ללא שום חידוש. נראה שהחברים ההולנדים פשוט התעייפו והמזל והגימיק שלהם נגמרו. הם כנראה שכחו שבעולם החדש והאכזר, אם אתה לא מחדש ומתחדש – אתה מפסיד את הלקוחות שלך למתחרים. וכך, כמו באליפות היורו האחרונה, רובן היה יכול לנצח את המשחק, אבל החטיא לקראת הסיום, מה שאילץ את שתי הנבחרות להגיע עד לקרב הפנדלים. מהצד השני, לפחות לא חזר סיפור ההחמצה הגדול של הבעיטה לקורה של הולנד מהמונדיאל ב-1978, והיא לא יכולה לטעון שהיא נגזלה או לבכות על ההחמצה והלוזריות שלה.

בסך הכול, הייתה לחברים ההולנדים אליפות טובה. היא אמנם לא תזכה בגביע, אבל גם לא ב-"גביע" הלוזרית של האליפות, בו "זכתה" כל כך הרבה פעמים. הפעם, הנבחרת שלוקחת את התואר הזה בענק היא ברזיל-יבמ (IBM). גם אם היא תנצח את הולנד במשחק על המקום השלישי, ההיסטוריה של הכדורגל לא תשכח לה את הביזיון בחצי הגמר – ההפסד 7:1 לגרמניה-סאפ (SAP).

כל מה שנותר כעת הוא הגמר, שיהיה גדול וקלאסי – ארגנטינה מול גרמניה, אורקל מול סאפ. אחרי זה, האליפות תסתיים ואנחנו נישאר אמנם עם הרבה טעם של עוד, אבל גם עם המצב הביטחוני העגום, וניאלץ לחכות ארבע שנים עד המונדיאל הבא. חבל…