המסע לעולם ה-Big Data

בזמן האחרון נכחתי בכמה כנסים שעסקו בעולם ה-Big Data. לכל הכנסים היה מכנה משותף מאוד ברור: הם עסקו בהצגת מגוון של מוצרים בעולם זה. ספקים שונים עלו וירדו מהבמה, והציגו עוד שירות ועוד כלי שמבצעים הרצת נתונים, הנגשת מידע או ניתוח כזה או אחר.

לעתים נדמה שבשבתך בכנסים האלה אתה צופה במסלול בתצוגת אופנה או בתוכנית בערוץ הקניות. הליין אפ של המרצים והמוצרים מופיע בתכנייה המושקעת של הכנס והפרזנטורים עוברים לפניך ומנסים להרשים אותך ונציגי ארגונים דומים לך, שכביכול יושבים מולם עם פנקסי שיקים פתוחים או כרטיס אשראי בלתי מוגבל. ממש מופע של מכירה פומבית, רק בלי סגירת עסקה בסופה.

נדמה שהקניינים הפוטנציאליים מעט מבולבלים. לכולם רצון לבצע מהלך חכם בעולם ה-Big Data, מהלך פורץ דרך שישאיר חותם ויניב ערך לארגון שאותו הם מייצגים. כולם נחשפו כך או אחרת ל-"טרנד" ה-Big Data (שהוא לא טרנד, אבל זה נושא לטור אחר) ואחרים מגלים בו עניין ראשוני. חוסר האונים ברור: האם מדובר בעולם של יכולות אחסון? האם מדובר בהיבטים של שירותי מיחשוב פנים ארגוניים או במיקור-חוץ לענן? האם יש מוצר אחד שעושה הכול? מה זה בכלל הכול? איפה עולם ה-Big Data מתחיל והיכן הוא נגמר? על איזה Data מדברים כל הזמן? והאם צריך לעסוק בזה איש הטכנולוגיה או המנהל העסקי?

אשתדל לעשות בטורים הקרובים מעין מורה נבוכים, קצת סדר בים האינפורמציה והבאזז סביב עולם ה-Big Data. אעשה זאת בסדרת טורים שיחדיו נותנים תמונה כללית לגבי בניית עולם Big Data אפקטיבי לארגון שזיהה את הפוטנציאל בעולם זה ומעוניין לפעול בו.

לפני הכול, מעט תיאום ציפיות :
–    הניתוח בסדרת הטורים הינו פרי פעילות מחקר ולמידה של חודשים רבים, אולם הוא עדיין סובייקטיבי לחלוטין.
–    הדברים מוגשים כאן מנקודת מבט של לקוח עסקי שמבקש לבנות עולם Big Data אפקטיבי, ולא מנקודת מבט של ספק שמנסה למכור מוצר.
–    הדגש הוא על התועלות בפרספקטיבה של הובלה עסקית ולא מנקודת מבט של הובלה טכנולוגית.

תחילת המסע
ראשית, אדון בבסיס של עולם ה-Big Data: מרכיב ה-Data עצמו.

בראש ובראשונה, מדובר בניהול עולם המידע הפנים ארגוני. לכל ארגון יש לקוחות ומכאן שבפעילות השונה שמתבצעת מול אותם לקוחות מתגבש וקיים מידע רב. המידע שוכן במאגרים הפנימיים של הארגון, בשכבות המידע המיכוניות. הוא זורם בערוצים השונים ומעובד במהלכים ליליים או לאורך היום.

מדובר במידע המובנה – The Structured data. זהו המידע שנגיש לארגון ולעתים אנחנו אמביוולנטיים לגבי קיומו. למשל, מידע בחשבונות של לקוחות בארגונים פיננסיים, בדיקות מעבדה בבתי חולים או מחזורי פעילות בארגונים קמעוניים. חלק ממנו הוא מידע כללי על פעילות הארגון או העסק וחלקו האחר ניתן לשיוך עד רמת הלקוח הבודד.

כאן מתחיל למעשה להיווצר מימד של עולם מידע אישי. כל לקוח ופעילותו והנתונים המלווים, מאפיינים או נוצרים על ידו במשך זמן פעילותו מול הארגון. למשל, היקף שיחות בסלולר ומשך הזמן שלהן, גובה מסגרת האשראי ללקוח, רמת הכולסטרול בבדיקה האחרונה או היקף התביעות בשנות ביטוח רכב.

כאמור, המידע הכללי, או האישי בחלקו, מובנה וניתן לשליפה בנקל על ידי שאילתות או אלגוריתמים. הכול מהיר וקל ליישום, אין צורך בעיבוד מיוחד. במידע הזה עוסקים רוב חלקי הארגון: דנים בו, מנתחים אותו ומחליטים לפיו בשוטף.

בטור הבא אעסוק במימד של מידע מורכב יותר: המידע הלא מובנה – The Unstructured data . אלא שבשלב זה, לפני פיזור, אסכם במספר שאלות שחייב לשאול את עצמו כל מי שיוצא לדרך בעולם ה-Big Data:

–    מי מרכז בארגון את המידע על לקוחותיו ואיזה צוות עוסק בלמידה ומחקר של המידע הארגוני?
–    היכן המידע מנוהל והאם הוא נאגר במקום אחד נגיש?
–    ואילו מקורות מידע מובנה קיימים בארגון?

נתראה בשבוע הבא, בשלב הבא במסע.

הכותב הינו סגן וממלא מקום ראש החטיבה הבנקאית וראש אגף הפיתוח העסקי והדיגיטל בבנק לאומי.