האם ההיי-טק יהיה חסין לעולם מפני אנטישמיות?

1,000 מפגינים פרו-פלסטינים הפגינו מול משרדי HP בבוסטון וקראו להחרים את מוצרי החברה – כך דיווחנו אתמול (א'). הסיבה: HP מוכרת ציוד לצה"ל, שמפגיז את עזה. שבועיים לפני כן נאלץ מפעל המל"טים של אלביט בלונדון לסגור את שעריו למשך יומיים, בעקבות התבצרות של מפגינים ערבים במחאה על מבצע צוק איתן והרג האזרחים בעזה. אתמול הפיצו אלמונים מידע שקרי בכמה רשתות חברתיות לפיהן אינטל (Intel) שוקלת את המשך פעילותה בישראל. שותף עסקי של רד בינת שלח מייל ליהודה זיסאפל, היו"ר והבעלים של הקבוצה, ובו הודעה לפיה הוא מבטל את עסקיו עימה בגלל מבצע צוק איתן. פול גרהם, איש היי-טק ומשקיע סדרתי בחברות טכנולוגיות, התבטא בחריפות נגד ישראל.

מאז שענף ההיי-טק הישראלי החל את פעילותו ופרש כנפיים בעולם נוצר החשש ועלו הדילמות כיצד משפיע מעמדנו הבינלאומי בעולם, שמושפע מהמציאות באזורנו, על חברות ענק ועל לקוחות בחו"ל. המציאות הוכיחה שעד כה, העולם העסקי ידע להבחין בין פוליטיקה לטכנולוגיה.

ח"כ אראל מרגלית, יזם ומשקיע בעצמו, אמר בראיון לאנשים ומחשבים כי ההיסטוריה מוכיחה שהמובילות הטכנולוגית של ישראל, על ההון האנושי שלה, הצליחה להתגבר על משברים ומלחמות שהיו פה ב-30 ומשהו השנים האחרונות: שתי מלחמות בלבנון, מבצעים כמו חומת מגן, עופרת יצוקה ועמוד ענן, שכללו בחלקם מבצעים קרקעיים והפגזות על יישובים. כל אלה לא השפיעו על הפעילות של ההיי-טק בזירה הבינלאומית. לדברי ח"כ מרגלית, הסיבה העיקרית לכך היא שהוכחנו לעולם יותר מפעם אחת כי גם בזמן שיורים טילים על הדרום, אף הזמנה אחת שהייתה ממפעלי אינטל בקריית גת, למשל, לא בוטלה או נדחתה.

מנהלים בסניפים מקומיים של חברות רב לאומיות השתדלו לשמור על פרופיל נמוך ככל האפשר בכל מה שקשור לאירועי החודש האחרון. אחד מהם אמר לי: "דיווחנו בצורה יבשה על נוכחות עובדים או היעדרות, בעיקר בגלל טיפול בילדים וחופשות. שידרנו כל הזמן עסקים כרגיל, ענינו בנימוס להתעניינות אמיתית מצד קולגות מחו"ל והסברנו להם שהתקשורת בחו"ל מציגה תמונה הרבה יותר חמורה וקשה ממה שקורה במציאות".

השנאה תשפיע על חברות ההיי-טק?

כך או כך, ברחבי העולם יש כרגע, בעקבות צוק איתן, גל חסר תקדים של גילויי שנאה כלפי ישראל. לכן, מחויבות היערכות וחשיבה בקרב ראשי הענף בישראל. עליהם לזכור שיש לחברות הרב לאומיות אינטרסים גם במדינות ערב. קטאר, שמממנת את החמאס, היא דוגמה מצוינת למדינה שמאכלסת בתוכה את מרכזי המחקר והתכנון של גדולי החברות בעולם.

נכון הוא שההנהלות של אותן חברות – רובן מידידתנו הגדולה ביותר, ארצות הברית – מבהירות פעם אחר פעם כי סכסוכים בין מדינות ופעילות פוליטית אינם מעניינם, אולם הצהרות אלה לא תמיד יכולות לעמוד במבחן המציאות. נציגי משקיעים אמריקניים שפועלים בישראל משוכנעים שעמיתיהם במולדתם מבינים היטב את המציאות ולא מתכוונים להפסיק להשפיע, אבל שפל חמור ביחסי ארצות הברית וישראל, כפי שהוא בא לידי ביטוי בימים האחרונים, עלול לשנות את דעתם. אין חשש ישיר מביטול עסקות אבל יש חשש מהימנעות מביצוע השקעות עתידיות, צמצום פרויקטים שמוזרמים למרכזי פיתוח וצעדים נוספים, שלכאורה יכולים להתפרש כצעדי ייעול, אבל בפועל יהיו תוצאה של המצב. אלה הם דברים שקשה לצפות אותם, כי החברות לא מדברות על כך, אבל חובה להיערך ליום סגריר.

המסר שראשי התעשייה והמשק משדרים הוא שנכון לעכשיו העסקים כרגיל. אולם במציאות המשתנה בה אנחנו חיים, במצב הנזיל והנפיץ שבו נצטרך לחיות בחודשים הקרובים, קשה יהיה לייצר אווירה טובה לעסקים.

כאן צריך להפנות את הזרקורים אל עבר הממשלה. עליה למנף ככל האפשר את היתרון הטכנולוגי של ישראל ולנהל בעזרתו דיפלומטיה ציבורית בכל האמצעים. היא צריכה להפנים את העובדה שההיי-טק אינו רק עוד מגזר במשק הישראלי, הוא הקטר שצריך להניע את המשק קדימה, על ידי יצירת אלפי מקומות עבודה סביבו. לשם כך צריך לקבוע מדיניות ברורה ולנהל אותה בדיוק כפי שהממשלה יודעת לנהל מדיניות ביטחונית ומבצעים צבאיים. אסור להסתמך על התחושה שההיי-טק יהיה חסין לעולם מפני גילויי שנאה ואנטישמיות ברחבי העולם.