ההיי-טק יחבר בין העולם הישן לחדש

הכנס השנתי של התאחדות התעשיינים נערך בסוף השבוע באילת, בפעם השנייה ברציפות. גם השנה הקפידו להגיע אליו בכירי התעשייה בישראל, ובראשם המנכ"לים. הם הקשיבו בעניין רב למגוון ההרצאות והמרצים שהופיעו בפניהם, ביניהם שרים וחברי כנסת. מאפיין סמנטי אחד היה לוועידה, והוא לא היה בשליטת המארגנים, אבל סימל יותר מכל את המציאות הסוערת בה אנחנו חיים.

עמיר פרץ התפטר מתפקידו כשר להגנת הסביבה 24 שעות לפני הופעתו בכנס, וזכה לשבחים רבים. יו"ר ההסתדרות, אבי ניסנקורן, נתן הופעה לוחמנית במיוחד, על רקע איומי השביתה והמחלוקת עם הממשלה בנושא עובדי הקבלן, ובכללם עובדי כתף אל כתף, שמועסקים בהמוניהם גם באגפי המחשוב של הממשלה.

נגידת בנק ישראל, ד"ר קרנית פלוג, ריתקה את 500 המשתתפים בכנס בהרצאה מלומדת על מצב המשק, והדגישה שוב ושוב את אחד המסרים המרכזיים שעברו לכל אורכו: התעשיינים, שמתלוננים על כך שמשקלה של התעשייה במשק הולך ויורד בגלל מדיניות לא נכונה של הממשלה, חייבים קודם כל לחפש בכל מקום את החדשנות ואת האוטומציה, שייעלו את הפעילות שלהם ויאפשרו להתמודד טוב יותר עם שווקים תחרותיים ומשתנים. פלוג לא הסתירה את ביקורתה מהממשלה על ירידת חלקה במו"פ התעשייתי ובכלל בהיי-טק, ודרשה לשנות את זה במהירות האפשרית.

חלקם של מפעלי ההיי-טק מבין מאות המשתתפים בכנס היה קטן – ולא במקרה. מרבית המשתתפים ייצגו את מה שנהוג לקרוא "התעשייה המסורתית", שמזוהה עם עבודה יצרנית קשה והעדר השקעות מסיביות באוטומציה, במערכות מחשוב מתקדמות ובחדשנות. מנכ"לי התעשייה ובעלי המפעלים הקימו את העסקים שלהם במו ידיהם או ירשו אותם מהוריהם. הם מתמודדים עם מציאות כלכלית קשה של עלויות ייצור הולכות וגדלות, כמו אנרגיה, מים, שכר עבודה, נדל"ן וארנונה. מנכ"ל התאחדות התעשיינים, אמיר חייק, אמר שמרבים לדבר על יוקר המחייה, אבל הגיע הזמן לדבר גם על יוקר התעשייה, העלויות הגבוהות של הייצור, שגורמות לכך שהתעשיינים מואשמים באחריות לעליית המחירים.

העיסוק בנושאים אלה אינו חדש. שר הכלכלה, נפתלי בנט, ששמע טרם עלייתו לבמה נאום קולח וכעוס של חייק, התחמק באלגנטיות ממרבית הטענות. הוא שמע אותן כבר בשנה שעברה ומן הסתם יידרש להן גם בעתיד. גם הוא הדגיש שמנהלי המפעלים צריכים להשקיע בחדשנות מכל הסוגים ובכל התחומים, כולל בהיי-טק. בנט תלה תקוות רבות בחוק האנג'לים, שכלול בחוק ההסדרים ועבר בינתיים בקריאה ראשונה. לדעתו, החוק הזה ייתן לתעשייה חמצן במנות מוגברות ויפתה הרבה מאוד אנשים עם כסף פנוי להשקיע בהיי-טק – ולא רק בנדל"ן.

בסופו של יום נדמה היה שהמסר עבר: התעשייה המסורתית חייבת להתקדם, להשקיע בדברים הכי חדשים, בעזרת עידוד ממשלתי כמובן – כדי להידמות לתעשיית ההיי-טק. זו היצרנית, שמביאה את הדולרים ותסייע לתעשיות האחרות, מאחר שחלק מהאינטרס הכללי של המדינה הוא להיות בשורה הראשונה של חזית הטכנולוגיה. רק כך יש לנו סיכוי להצליח בעולם.

לא הכול ורוד

אלישע ינאי, נשיא איגוד תעשיות האלקטרוניקה והתוכנה, קלקל קצת את השמחה וציין בפני היושבים באולם שלא הכול ורוד בתעשיית ההיי-טק, ואולי אף גרוע מזה. הוא אמר שהתעשייה מייצאת בכל שנה ב-26 מיליארד דולר, אבל יש לה פוטנציאל לייצוא של 50 מיליארד. הוא שאל: מי עוצר אותה? והשיב: הממשלה, שלא מעודדת משקיעים מוסדיים, קרנות פנסיה ובתי השקעות להשקיע בחברות היי-טק – מה שעושים בארצות הברית ובאירופה מזה שנים.

נושא אחר שעלה בכנס הוא הכשרת כוח אדם והחינוך המקצועי. נשיא התאחדות התעשיינים, צביקה אורן, היה בתחילת הכנס איש בשורות ואמר כי יש סיכוי טוב שיוקם פורום משותף לכל הגורמים הקשורים בהכשרה מקצועית בכל הענפים. החידוש הוא שהפעם המושכות יהיו בידי התעשיינים, הם יכתיבו לממשלה ולגורמי ההכשרה אילו מקצועות נדרשים – ובכך ינסו לצמצם פערים.

אולם, כל זה לא יניב תוצאות אם הממשלה, על קברניטיה, לא תשים את התעשייה בראש סדר העדיפות הלאומי ותקצה משאבים בהתאם. זה נכון לגבי התעשייה המסורתית, שרוצה להיות טכנולוגית יותר, ולגבי ההיי-טק בפרט. השיח הציבורי סוגד לסטארט-אפים, שהם תופעה מבורכת, אבל שוכח לחלוטין את מפעלי האלקטרוניקה וההיי-טק, שמייצרים ומייצאים מפה, ומסייעים להצלת כלכלת המשק המקרטעת.

השורה התחתונה: התעשייה המסורתית, זו שמחזיקה את מרבית המשק על כתפיה, למדה בכנס זה שהיא עומדת בפני אתגרים חדשים שמכריחים אותה להשקיע הרבה יותר בחדשנות ובטכנולוגיה. גם כאן, ההיי-טק מתייצב לצידה ויהיה המנוע שיסייע לה לצמוח, בתנאי שהממשלה תסייע ואם לא, לפחות שלא תפריע.