סטודנט דיגיטלי, אוניברסיטה דיגיטלית

לפני מספר שבועות חזרו לספסל הלימודים למעלה מ-310 אלף סטודנטים בכ-65 מוסדות להשכלה גבוהה בישראל, מהם יותר כ-238 אלף סטודנטים לתואר ראשון, וכ-57,600 סטודנטים שהתחילו השנה את לימודי שנה א' שלהם לתואר ראשון. חלק נכבד מסטודנטים אלו הינו יליד סוף שנות ה-80 והמחצית הראשונה של שנות ה-90, דור זה של סטודנטים ידוע בכינויו – דור ה-Y. צעירים אלו גדלו בתוך האצה מהירה של הפיתוחים הטכנולוגיים בתחומי המחשבים, האינטרנט והמובייל, והם בעלי נגישות גבוהה לכלים ואמצעי תקשורת מתקדמים. זהו דור של צעירים בעלי אוריינטציה דיגיטלית, מחוברים לרשתות חברתיות מכול מקום ובכול זמן, שגדלו בעולם מרובה מסכים, שמשתפים את העולם בחוויות ובצילומים, ועבורם העולם הוירטואלי הוא חלק מהעולם האמיתי.

האתגר שבקליטת דור זה של סטודנטים על ידי האוניברסיטאות הוא אתגר לא פשוט. האתגר כאן ברמה הבסיסית שלו דומה לכול ארגון גדול, שכן כמו במגזר הארגוני האוניברסיטה היא גוף המעניק שירות לעשרות אלפי לקוחות – הסטודנטים, באמצעות אלפי נותני שירותים – אנשי הסגל והמנהל. אלא שבעולם האקדמי נוספות גם שאלות ייחודיות וכבדות משקל, כמו: האם להשתמש בטכנולוגיה ברמה הפדגוגית של הפצת הידע, או שניתן להשתמש בה גם לצורך סיוע במחקר? ואם הטכנולוגיה תנוצל ברמה הפדגוגית-לימודית, אזי איך לייצר לסטודנטים חוויית למידה שתהיה אקדמית ודיגיטלית, כזו שתאפשר הפצה של הידע בערוצים דיגיטל ומובייל, אך במקביל תשמור על סטנדרט אקדמי גבוה? כיצד מגשרים על הפערים בין הסטודנטים, שגדלו לתוך עולם של שיתוף וטכנולוגיה, ובין אנשי הסגל והמנהל שלעיתים פחות בקיאים בטכנולוגיות אלו? איך נעזרים בטכנולוגיות כדי להגביר את האינטראקציה בין הסטודנטים עצמם, בין הסטודנטים למרצים, בין הסטודנטים לאוניברסיטה, ובין חוקרים וסטודנטים מאוניברסיטאות שונות?

האתגר גדול שבעתיים כאשר הטכנולוגיה נמצאת בתהליך מהיר של שינוי, ועל האוניברסיטאות מוטלת המשימה הלא פשוטה – לבחור את הטכנולוגיות שיהיו האפקטיביות ביותר למטרותיהן, להתאים אותן לצרכים האקדמיים, כמו גם לתחומי התפעול והמנהל. אך בד בבד האוניברסיטאות גם מרגישות צורך לשמר את המצוינות והחופש האקדמיים, אלו המושתתים על מסורות הוראה שפותחו לאורך כאלף שנים. מכאן ניתן להבין שהשימוש הנעשה כיום באוניברסיטאות בטכנולוגיה מצוי רק בראשית דרכו, עובר שינויים מהירים, שינוי בדגשים, מצוי בבחינה  מתמדת ונמצא עדיין בתהליך של התהוות ויצירה. זאת מתוך כוונה לנסות דרכים חדשניות להפצת הידע, אך מבלי לפרק את המבנה האקדמי הקיים.

אחת הדרכים לשילוב של טכנולוגיות במערך האקדמי היא באמצעות פיתוח של פלטפורמת לימוד אקדמית מקוונת הנקראת MOOC (מוק,ר.ת Massive Open Online Courses). קורסים אלו בתחילת דרכם היו מקוונים, פתוחים לקהל הרחב, ומספר המשתתפים בהם היה בלתי מוגבל ולכן יכול להיות מאסיבי. כיום ישנם סוגים רבים של קורסי מוק, ופרט לכך שהם כולם מקוונים, הרי ששאר המאפיינים לא תמיד נשמר. כך לדוגמא, קיימים קורסים המעניקים קרדיט אקדמי בתשלום, חלקם מציגים דרישות קבלה פורמאליות, לפעמים מגבילים את מספר המשתתפים, ולעיתים הקורס המקוון משתלב עם הרצאות בקמפוס. למרות שקורסים מקוונים, בחינם ובתשלום, קיימים כבר למעלה מ-20 שנים, הרי שעם ההתפתחות בטכנולוגיות ה-Networking, התפתחות הדיגיטל ונפוצות המובייל, נכנס הנושא למיינסטרים, ולנושא שיחה מרכזי בשיח האקדמי והציבורי המתנהל בארצות הברית אודות ההשכלה הגבוהה. הנושא אף זכה לחשיפה בינלאומית כאשר העיתון ניו יורק טיימס הגדיר את 2012 "כשנת ה-MOOC". ההערכה היא שכיום מוצעים בעולם כ-1,000 קורסי מוק, ומשתתפים בהם כ-10 מיליון לומדים, ושבשנתיים האחרונות צפו המשתמשים ביותר מ-300 מיליון שיעורים של קורסי מוק.

כיום משמשים הקורסים המקוונים אוניברסיטאות רבות לשיפור ההוראה בקמפוס על ידי שילוב בין הרצאות חיות ולמידה מקוונת, ולהוראת קורסים שיש להם ביקוש של משתתפים רבים – כמו קורסי הכנה לקבלה למוסד האקדמי, ובעיקר קורסי מבוא גדולים החוזרים מדי סמסטר או שנה.

בישראל גם כן קיים ניסיון בקורסי מוק, כאשר בקורס הראשון של האוניברסיטה העברית שניתן במסגרת קורסרה (Coursera), פלטפורמה גלובאלית לקורסי מוק בהשתתפות האוניברסיטאות המובילות בעולם, ושעסק במדעי המוח, נרשמו למעלה מ-50 אלף סטודנטים. בקורס השני שניתן על גבי הפלטפורמה הזו, ואשר עסק בתולדות האנושות, כבר נרשמו כ-80 אלף סטודנטים. הסטודנטים מעשרות מדינות, קרובות ורחוקות, בגילאים מגוונים – החל מבני נוער, עבור בסטודנטים ואנשי מקצוע, מחליפים דיעות וידיעות בפורומי הדיון, ואפילו נפגשו לקבוצות לימוד פנים לפנים באיזורי מגוריהם.
אבני הבניין לשימושים אלה ואחרים קיימים כבר היום במרבית המוסדות האקדמיים. מדובר בעיקר בכלי תקשורת, קולבוריישן, נטוורק ושיתופיות הנסמכים על תשתיות האינטרנט הארגוניות. הטכנולוגיה מסוגלת לתמוך בכמויות גדולות של משתמשים, בעלויות נמוכות, בפשטות גדולה יותר מאשר בעבר, והיא מאפשרת הפצה של המידע לכול מכשיר קצה – מחשב, טאבלט או סמארטפון. בדרך זו ניתן לייצר סביבת עבודה אקדמית מתקדמת, ובעלות-תועלת גבוהה.

לסיכום, הניסיון המצטבר בעולם ובישראל הטכנולוגיה מראה שהכיוון הוא לשילוב גובר והולך של הטכנולוגיה בעולם האקדמי, גם אם בצעדים מדודים ותוך בחינה מתמדת של האפקט הן על הסטודנטים והן על הרמה האקדמית.