על תכנון לטווח ארוך, חוסר ודאות ובחירות ממוחשבות

הכנסת הצביעה היום (ד') על פיזורה בקריאה טרומית, לקראת הבחירות. במקביל, מקבל היום השר לשעבר ח"כ עמיר פרץ פרס על מעורבותו בכיפת ברזל, בטקס בניו-יורק. כיפת ברזל, שסימלה יותר מכל את מבצע צוק איתן, שליווה אותנו בקיץ האחרון. היא עשתה את ההבדל בין מבצע שיכול היה להפוך למשהו הרבה יותר רחב, עם אסונות ואירועים חמורים ביותר, לבין מבצע שאמנם הביא עלינו גשם של טילים, שהשפיע על תושבי ישראל בצורה לא שיוויונית, אבל בסופו של דבר שרדנו.

כיפת ברזל הייתה גם עוד דוגמה ליכולת של ארגונים ויזמים לבצע תכנון לטווח ארוך. עד ערב פסח השנה איש לא צפה ולא הכניס לתוכניות העבודה שלו אפשרות של שיתוק המשק למשך כמעט שלושה חודשים, כולל חגי האביב.

ההחלטה על בחירות וההיי-טק

ההחלטה על הבחירות היא עוד גורם בלתי צפוי, שארגונים נאלצים להכניס לתוכניות העבודה שלהם לשנת 2015. גם ככה התכנון הזה הוא בעייתי בשנה שהוגדרה כעל סף מיתון, עם האטה מתמשכת במשק.

הקלקולים בממשלה אמנם נתגלעו עוד במבצע צוק איתן, וגם לפני כן לא הייתה אידיליה בין השותפים השונים, וההערכה על בחירות עד סוף 2015-2016 הייתה כבר קיימת. אמש הגיעה מסיבת העיתונאים שערך ראש הממשלה, בנימין נתניהו, בה טרף את הקלפים. בחירות שעלותן המוערכת היא שני מיליארד שקלים – סכום גבוה לכל הדעות. ובל נשכח שמדובר בעלות ישירה בלבד, לא כולל את העלויות העקיפות המשתמעות מכך.

נתניהו, כמו מרבית אזרחי ישראל, יודע היטב שבחירות זה הדבר האחרון שהמשק הישראלי זקוק לו כרגע, שכן המשמעות היא הקפאה מיידית של פעילויות רבות במשק.

קודם כל, הן מבשרות שלא יהיה תקציב ומשרדי הממשלה יפעלו במתכונת מצומצמת ביותר, שלא תאפשר שום השקעה בתוכניות שכבר אושרו בממשלה ונכנסו לספר התקציב. בחירות במרץ פירושן שהתקציב יאושר במקרה הטוב בקיץ – וגם זה לא בטוח.

לכל אלה יש השפעה ישירה על מגזר ההיי-טק והתקשוב, ולא רק על חברות הישראליות, אלא גם על אלה הבינלאומיות שפועלות בישראל ועל אלה שמוכרות לשוק הישראלי. מדובר לא רק בהשפעה ישירה, אלא גם פסיכולוגית, לפעמים תת מודעת. מועצות מנהלים שבוחנות כדאיות השקעה בפרויקטי תקשוב בארגונים מעלות במקרים כאלה את סף חוסר הוודאות לרמה גבוהה יותר ונוטות להקפיא פרויקטים שכבר סוכם עליהם, כאלה שברור שהם צריכים לקרות. קיפאון משפיע גם על שיקולים של יזמים להיכנס לפרויקטים. אף אחד לא יודע מי יהיה שר האוצר הבא, איש לא יכול לקבל ערבות לכך שהמדיניות שהטווה יאיר לפיד תהיה גם בעוד שנה.

ממשלה חדשה פירושה גם, או לפחות יכול להיות, רגולציה חדשה. משקלה של הרגולציה בפעילות של שורה של מגזרים הולך וגדל, ולמרבית הרגולציות יש משמעות טכנולוגית-תקשובית. הן נכנסות לסעיף ההוצאות הבלתי צפויות בארגונים. כל עוד יש ממשלה יציבה, ההוצאות האלה יכולות להיות מנוהלות, אבל כאשר כל שנתיים מתחלפת ממשלה, רמת אי הוודאות הולכת וגדלה, עד כדי חוסר יכולת לתכנן בכלל.

בחירות מתוקשבות?

אילו ישראל הייתה מדינה נורמלית, שמתייחסת ברצינות לדימויה בעולם כאומת סטארט-אפ, היה קם שר פנים או ראש ממשלה שמחליט: בחירות ממוחשבות ומתוקשבות עכשיו. סביר להניח שהוא היה מתקבל בברכה ואולי אף צובר כמה נקודות בדרך לקלפי. אלא שישראל נמצאת בתחום הזה 50 שנה אחורה. בקרב המנהיגים יש פוביה היסטרית ממחשוב תהליך הבחירה. ניסיונות לא טובים שנערכו בפריימיריז של מפלגות גדולות בבחירות האחרונות הפחיתו עוד יותר את המוטיבציה לקיומן. העובדה שהתקלות לא היו בגלל הטכנולוגיה אלא בגלל הגורם האנושי עדיין לא שינתה את דעתם של הממונים על הבחירות.

מחשוב בחירות חשוב לא רק בצד הטכנולוגי, אלא יש לו משמעות בהאצת ההשתתפות של הציבור בתהליך הבחירה. הכלים והאפליקציות קיימים, כולל מענה לאבטחת מידע ברמה סבירה, הרבה יותר מרמת האבטחה שקיימת בשיטת הניירת הנהוגה כיום, שפותחת פתח גדול יותר לזיופים ולהטיית בחירות.

זאת מעבר לעובדה שקיימת בשנים האחרונות מגמה מתמשכת של ירידה במספר המצביעים. מחשוב התהליך, אפשרות להצבעה באינטרנט או באפליקציות מובייל מאובטחות, היו מצעידים את ישראל כמה צעדים קדימה אל חזית הטכנולוגיה ונותנים סוף סוף משמעות אמיתית וחשובה לממשל זמין.

הקדמת הבחירות תשפיע, כמובן, על פעילות התקשוב הממשלתי. רק לפני כמה שבועות אישרה הממשלה שינוי ארגוני במטה התקשוב הלאומי – העברתו ממשרד האוצר למשרד ראש הממשלה. מה תהיה עמדתה של הממשלה הבאה? זה דבר שאי אפשר לצפות אותו כרגע, וגם זה מרכיב בתקופת אי הוודאות שאנחנו נכנסים אליה.