ישראל אומרת לא להיי-טק

תחקיר שפרסמנו היום (א') כאן, באנשים ומחשבים, מעלה כי המפלגות הגדולות ינהלו את הבחירות המוקדמות שלהן באמצעות פתקים וקופסאות קלפי, בדיוק כמו לפני 65 שנים, בבחירות הראשונות מיד לאחר הקמת המדינה. ראשי המפלגות והרשימות נרתעים מהטכנולוגיה.

הניסיונות שהיו בבחירות הקודמות הרתיעו את בנימין נתניהו, בוז'י הרצוג ונפתלי בנט. שלושת ראשי המפלגות הללו מרבים לדבר על אומת הסטארט-אפ, ובנט ייסד והיה מנכ"ל של חברת הזנק. ללא ספק, בכנסי הבחירות שלהם יעלו השלושה את ההיי-טק על ראש שמחתם ויספרו איזו מדינה נפלאה יש לנו, עם המוחות הכי טובים והטכנולוגיה הכי מתקדמת. אבל כאשר זה מגיע אליהם הביתה, הם מעדיפים להישאר עם הפתקים, הניירות, הארגזים והרשימות. נתניהו, הרצוג ובנט גם מזלזלים בבוחרים שלהם ויוצאים מתוך הנחה שהם לא מספיק אינטליגנטים כדי ללחוץ על מסך מגע ולבחור את המועמדים.

באופן לא מפתיע, אף אחד מבין הבוחרים במפלגות האלה לא מקים קול זעקה. יש כאלה שאפילו חוששים מהמעבר להצבעה ממוחשבת, משום שהצבעה כזו מצמצמת מאוד את האפשרות לזייף את הבחירות, לא מאפשרת הצבעות כפולות או באמצעות תעודות זהות של אנשים שנפטרו, והיא גם הרבה יותר מהירה ומדויקת. הצבעה ממוחשבת מחסלת ענף שלם של מאכערים, ש-"עוזר" לקשישים, אנשים מוגבלים ואחרים, לבחור (בפתק הנכון, כמובן). יכול להיות שאחד השיקולים של ראשי המפלגות לא ללכת לבחירות ממוחשבות הוא פחד מאותם עסקנים שבחלק מהמפלגות נחשבים לבעלי השפעה חזקה, והם חתומים על זכויות היוצרים של הארגזים עם הפתקים שהם רוצים ביקרם.

אולם, ההחלטה על אי הליכה לבחירות ממוחשבות אינה קשורה רק בתדמית התבוסתנית של ראשי המפלגות. יש בה אמירה ברורה שאומרת כי מדינת ישראל, זו שהולכת למהלך הכי דמוקרטי פעם בארבע שנים, לא מאמינה בהיי-טק הישראלי. היא לא מאמינה בחברות הטכנולוגיות הכי גדולות בעולם שפועלות בישראל, חברות שמספקות פתרונות מאובטחים לבחירות ממוחשבות בכל העולם, בין היתר על ידי פטנטים שהמציא המוח היהודי באחד ממרכזי ההיי-טק בתל אביב, הרצליה, חיפה או באר שבע. אותם ראשי מפלגות מעדיפים לעשות לעצמם חיים קלים ולתת תשובה אוטומטית: היו תקלות לפני שנתיים ולפני ארבע שנים ולכן לא ניקח סיכון. ושאף אחד לא יספר לנו שאותם מנהיגים שרוצים להנהיג את המדינה בעוד שלושה חודשים לא חקרו ולא גילו את האמת: התקלות המצערות שנגרמו במהלך הפריימריז הקודמים בליכוד ובמפלגת העבודה לא נבעו מסיבות טכנולוגיות אלא מהערכות לא נכונה של המפלגות, בהעדר הכנה נכונה מול המארגנים ובעיקר ברצון לחסוך במשאבי גיבוי ותקשורת. הם רק לא יספרו לכם את זה, כמו שהם לא מספרים הרבה דברים, כי עכשיו עונת בחירות ומותר לעגל פינות.

בחירות כמו עמדות ממוחשבות בבנקים

אם נזקק את התהליך של הבחירות הממוחשבות, הרי שהוא לא שונה מכל עמדה ממוחשבת שקיימת בכל סניף בנק, שבעזרתה אנחנו בוחרים תפריטים שונים כדי לעשות פעולות בנקאיות. הייתם מעלים על דעתכם שבמאה ה-21 יקום בנק ויגיד: "גיליתי תקלות במכונות הממוחשבות, ולכן אני חוזר לנהל את החשבונות של הלקוחות באמצעות ניירת?" מדובר בכלים ובתוכנות לא חכמות במיוחד, שחברות האינטגרציה בשוק יודעות להתמודד איתם בקלות רבה.

אבל בישראל, ההיי-טק הוא רק לצרכי קישוט וכדי ליהנות מהכספים הרבים שהוא מכניס בעקבות הייצוא. והנה, שערו לעצמכם שמשקיע פוטנציאלי, שבודק השקעה בישראל, קורא ברשת שמדינת ישראל בעצמה אינה מאמינה בטכנולוגיה שלה והיא עדיין חיה בתקופת הנייר והפתק. אותו משקיע יגיד לעצמו: "אם הם לא מאמינים במה שהם בעצמם מפתחים ומוכרים בעולם, אולי באמת הסטארט-אפ ניישן היא רק אגדה?"

אי האמון בטכנולוגיה הוא חלק משיח ציבורי מדאיג שקיים בחברה הישראלית, שיח שאומר שאנשי ההיי-טק מסתדרים לבד ולא צריכים יותר מדי חיזוקים. הסיבה לטעות זו היא שלהיי-טק אין ולא היה אף פעם לובי חזק בכנסת ובשאר מוסדות השלטון. גם הבודדים שמנסים את כוחם בפוליטיקה ומגיעים לעמדות השפעה שוכחים מאין באו רגע אחרי שהתיישבו על הכיסא. אילו היינו חיים במדינה נורמלית, ההחלטה הזו של ראשי המפלגות הייתה עולה להם בכמה מנדטים. אבל כולם יודעים שזה לא יקרה, כי אף אחד לא סופר את ההיי-טק בישראל.