מאיפה יבואו המהנדסים של העתיד?

נתונים שפרסמה היום (ד') הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה על נתוני ההשכלה הגבוהה בישראל מעידים על מצבו של החינוך הטכנולוגי במדינה.

הם מפורסמים על רקע העובדה שבימים אלה מציינים 20 שנים לאישור התיקון לחוק המכללות, שחולל מהפך בהשכלה הגבוהה: הוא הגדיל באחוזים ניכרים את אחוז הסטודנטים לתארים מתקדמים אולם הקטין את מספר הלומדים במוסדות להשכלה גבוהה באופן כללי.

החוק לא שיפר בהרבה את מעמדם של המקצועות הטכנולוגיים-מדעיים, והביקוש ללמוד מקצועות כמו הנדסה ומחשבים ממשיך להיות קטן בהשוואה למקצועות אחרים אליהם פונים הסטודנטים. בשנת הלימודים הקודמת היו 31,424 מועמדים לאוניברסיטאות ו-39,267 למכללות, אולם רק 1,868 סטודנטים נרשמו למתמטיקה ומדעי המחשב באוניברסיטאות ו-1,808 במכללות.

הנתונים מראים שרק 6.7% מכלל הסטודנטים במכללות פנו ללימודי מתמטיקה ומחשבים, לעומת 18.9% למדעי החברה ו-19.5% למנהל עסקים, למשל.

אלא שהלשכה המרכזית לסטטיסטיקה פרסמה גם נתון מעודד: שיעור הקבלה של המועמדים ללימודי המקצועות המדעיים במכללות גבוה ביותר ועומד על 83.2%. נתון זה מעיד על התאמה גבוהה בין דרישות המכללות להיצע של הסטודנטים, אבל הוא לא משפר את המציאות העגומה: לימודי המדעים עדיין נמצאים בעדיפות נמוכה ביותר. סקר שנערך בקרב המועמדים למכללות מעלה שלימודי מערכות מידע נמצאים אצלם בעדיפות אחרונה. דווקא מקצועות כמו ארכיטקטורה ובינוי ערים זכו לעדיפות גבוהה, ואחריהם הגיעו מקצועות פרה רפואיים כמו הפרעות בתקשורת וריפוי בעיסוק, וגם עיצוב אופנה מצא את מקומו למעלה ברשימה.

זאת ועוד, הנתונים חמורים במיוחד במגזר הערבי: רק 2.2% מהסטודנטים הערבים לומדים מקצועות מדעיים. אפילו ילידי ברית המועצות, שהיה מצופה מהם שיעדיפו מקצועות טכנולוגיים, מעדיפים ללמוד מקצועות אחרים.

הפרדוקס זועק לשמיים

הנתונים העגומים האלה מחזירים את הדיון לשאלות הליבה הקשורות לעתידה של ישראל כאומת הסטארט-אפים. ראשי המוסדות האקדמיים צריכים לנתח לעצמם מדוע המקצועות המדעיים נמצאים בעדיפות נמוכה כל כך, כשברור שפוטנציאל הצעירים שיכולים להצליח בתחום ולהיות מהנדסים מעולים הוא גבוה בהרבה מהמצוי. מעצבי המדיניות במשרד החינוך צריכים להסתכל על התמונה הכוללת ולהצליב את המידע הזה עם נתוני התלמידים שהולכים ללמוד 4-5 יחידות בבית הספר התיכוניים. באופן לא מפתיע יגלו אותם מקבלי החלטות שיש מתאם די גבוה בין מספר המסיימים 4-5 יחידות בתיכון לאלה שפונים ללימודים אחרי הצבא.

הפרדוקס זועק לשמיים. מצד אחד, מקצועות ההיי-טק נחשבים בין המתגמלים בשוק ומהווים חלום ללא מעט אמהות. מצד שני, הביקוש ללימודי מדעים נמצא ביחס הפוך. הסיבות הן רבות, בעיקר מבניות וקשורות למיצוב שהמדינה מעניקה למקצועות המדעיים. החינוך הטכנולוגי היה ועדיין נשאר החצר האחורית של מערכת החינוך. אמנם, בשנים האחרונות חל שיפור מסוים ביחס של משרד החינוך לתחום זה, אבל עדיין, הדברים מתקדמים לאט. הורים לילדים בחטיבות הביניים עדיין מעדיפים שהילד ילמד מקצוע "הומני" ויסיים בגרות בקלות, ובבתי הספר לא מספיק מעודדים ומכוונים תלמידים לתחום זה. רשתות בתי הספר המקצועיים, שם מלמדים בין היתר מדעים, מספקות אחוז קטן של בוגרים.

הדבר משפיע גם על צה"ל. יחידות טכנולוגיות משוועות לכוח אדם ונאלצות להכשיר צעירים בוגרי מגמות הומניות למקצועות שהם לא בחרו בהם, כדי למלא את השורות. סביר להניח שצעירים אלה לא ממשיכים לאחר שירותם הצבאי ללימודים אקדמיים בתחום המדעים וכל המערך הזה, שאמור להזין את כוח האדם לתעשיית ההיי-טק, הולך ומדלדל. התעשיינים זועקים על כך כבר שנים.

מיזמים שהיו לפני 10 שנים ויותר שינו את המציאות אז והביאו לכך שבכל שנה סיימו 8,000 מהנדסים את המוסדות האקדמיים. אבל מאז, אף אחד לא דאג לשלכלל ולהשקיע יותר בהכשרת המהנדסים לעתיד. כך יוצא שב-2015, ישראל נמצאת במצב שבו ההון האנושי הולך וקטן, ונתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה לא משאירים יותר מדי תקוות לשיפור המצב.

יש לקוות שלאחר הבחירות הקרובות, ינקטו השרים הממונים על הנושא בממשלה החדשה שתוקם פעולות דרסטיות יותר ומעשיות יותר כדי להבטיח את דור העתיד של המהנדסים.