למה לא קם עדיין בנק אינטרנטי בישראל?

הכנס שיזם איגוד האינטרנט הישראלי והתקיים היום (א'), בנושא מדיניות האינטרנט בישראל, כינס על במה אחת מועמדים רבים לכנסת הבאה, שייצגו מפלגות שונות. הם דנו באחד הנושאים החמים של הבחירות האלה: יוקר המחייה וכיצד האינטרנט יכול להשפיע עליו.

יחסית למפגשים דומים בין מועמדים לבחירות, הפעם הם הצליחו להתעלות על עצמם ולנהל דיון ענייני, בלי צעקות. גם האכסניה שנבחרה לכנס, קמפוס TLV בבית גוגל (Google) ישראל בתל אביב, עשתה כנראה את שלה. המתמודדים אפילו ענו על שאלות המנחה, מתן חודורוב מערוץ 10.

אין זה סוד שהמחוקקים והמועמדים אוהבים לעסוק בחקיקה שקשורה באינטרנט. אולם, למרבה הצער, עקב חוסר הבנה של רבים מהם את הנושא, הם נוטים לעסוק במה שהם כן מבינים בו: הטלת סנקציות ועצירת הפעילות ברשת, עד כדי פגיעה במהות העיקרית שלה – חופש הביטוי. אלא שהם שוכחים שיש לרשת תפקיד חשוב בכלכלה: היא מעודדת תחרות, מגבירה שקיפות ומאפשרת למיליוני ישראלים לקנות באמצעותה מכל מקום בעולם.

המחוקקים בעבר ולעתיד שהשתתפו בפנל הסכימו ביניהם כי אחת הדרכים להורדת יוקר המחייה היא עידוד התחרות, ההסברה והחקיקה, שיאפשרו לכמה שיותר עסקים קטנים למסד את פעילותם באמצעות הרשת. או, במילים אחרות, עידוד המסחר האלקטרוני בישראל.

דרושה התערבות ממשלתית

הממשלה חייבת להתערב בכך, משום שלרבים מהם עדיין אין נגישות לרשת, מידע רב חסום בפניהם ואין להם תקציבים להשקיע בפרסום אונליין. גוגל, כמפרסמת הגדולה ביותר באינטרנט, בזכות הפלטפורמה הענקית שלה, משרתת את אותה קבוצת מפרסמים מסורתית שמשתמשת גם בכל אמצעי המדיה האחרים. כך, עוגת הפרסום נשארת על כנה, מבלי יכולת להגדילה.

אחת הסיבות למציאות זו היא הרגולציה הנוקשה שקיימת במוסדות שונים, שמונעים את הגדלת התחרות במגזרים שונים. אחד מהם הוא הבנקים.

במשך 60 שנים לא קם בישראל אף בנק חדש ולמרות היותנו אומת הסטארט-אפים, בנקים זרים מיעטו להיכנס לכאן. בשנים האחרונות דובר על הקמת בנק אינטרנטי וח"כים לא מעטים, פעילים ואנשי ציבור אחרים התגייסו לכך. אלא שבנק שכזה עוד לא קם.

שאלת 100 מיליון השקלים

בנק אינטרנטי אמור להיות גם בנק חברתי, לשבור את הריכוזיות הנצחית שקיימת במגזר הבנקאות בישראל. הוא יכול לפתוח את השוק הזה לתחרות בדיוק כמו שעשו בתחום הסלולר. אלא שיש רגולטורים בממשלה, שניזונים מרוח המפקד של שרים ובוסים אחרים במשרדיהם, שרומזים להם שניסיון לשבור את מונופול הבנקים בישראל נדון לכישלון מראש. הסיבות אינן טכנולוגיות ואפילו לא בעיות מבניות.

יש מספיק יזמים שהיו מוכנים להיכנס לתחום הזה ובכך להוזיל בהרבה את יוקר המחייה. אלא מה? יש תקנה רגולטורית, קטנה אבל חשובה, שבנק ישראל חוקק לפני שנים: הסף לפתיחת בנק חדש הוא 100 מיליון שקלים.

צודק ח"כ רוברט אילטוב (ישראל ביתנו), שאמר בדיון היום כי עדיין לא פגש אף סטארט-אפ שיש לו 100 מיליון שקלים בקופה. למה לא משנים את הרגולציה? האם אין דרך חוקית להוריד את הסף ועדיין לשמור על יציבות הבנקים? בוודאי שיש, אבל אין מספיק אנשים שרוצים זאת.

ראשי הבנקים יגידו מעל כל במה שהם בעד תחרות ושהם עצמם משקיעים הון רב באוטומציה של פעולות בנקאיות באינטרנט, אבל בנק אינטרנטי? עד כאן.

הם והשרים בממשלה האמונים על נושא זה לא צריכים לעשות שום דבר. הפקידים במוסדות הפיננסיים שאמונים על אישור הקמת בנק יודעים בדיוק מה צריך לעשות לא צריך להסביר להם יותר מדי.

המסקנה היא שהאינטרנט יכול להוזיל את יוקר המחייה ולפתוח את המשק לתחרות, הטכנולוגיה זמינה ולא יקרה, והבעיה היא שמי שיושב ליד הגה החקיקה וקביעת המדיניות לא מספיק רוצה. המצב הנוכחי נוח לו וגם לאלה שעומדים בראש המערכת הבנקאית במבנה העכשווי שלה.

האם אנחנו זקוקים למהפכה בנקאית נוסח מהפכת הקוטג' כדי שהדברים יקרו, או שאולי ננסה לשנות את המציאות הזו ב-17 במרץ, בקלפי?