על הקשר בין שלום, עסקים ופוליטיקה

כמה עשרות אנשי עסקים בכירים מהמשק הישראלי יצאו היום בעצומה שפונה לראש הממשלה בנימין נתניהו ועיקרה: "הקיפאון המדיני רע לביטחון ורע לכלכלה".

בין החותמים על העצומה בכירים מענף ההיי-טק: נשיא אינטל, מולי אדן; משה ליכטמן, לשעבר סגן נשיא מיקרוסופט (Microsoft); דב מורן, יזם ומייסד סן דיסק; הזוג דיטה ויהודה ברוניצקי, מייסדי אורמת; יוסי ורדי; ובני לנדא, מייסד אינדיגו וכיום הבעלים של מעבדות לנדא.

אנשי עסקים לרוב אינם מערבים פוליטיקה ועסקים, ואם הם כבר עושים זאת, אז הם מדגישים שזוהי דעתם האישית. כל אחד מהם מבין שלכל מערכת בחירות יש את היום שאחרי, ובסופו של דבר הם יצטרכו לעבוד עם כל ראש ממשלה ועם כל ממשלה. לכן האופי של העצומה הזו הוא חריג במיוחד וצריך ללמד על מה שמתרחש כיום בישראל.

אולם סביר להניח שכמקובל במקומותינו, ובמיוחד במערכת הבחירות האלימה שעוברת עלינו, כבר ימצאו דוברים שידקלמו טקסטים שיתייחסו לגופם של החותמים ולא למהות הנושא אותו הם מעלים. לאלו שינסו לתקוף יהיו שתי בעיות.

הראשונה היא שהעצומה אינה נגטיבית נגד ביבי אלא קוראת לו להפנים את העובדה שיש קשר בין כלכלה וביטחון. השנייה היא העובדה שמחברי העצומה חברים בארגון BTI שמקדם את פתרון שתי המדינות לשני העמים, אותו פתרון שראש הממשלה נתניהו הצהיר עליו בנאום בר אילן לפני כמה שנים.

אותם אנשים אף חתמו לפני כמה שנים על עצומה שאומרת שרק ביבי יכול, אז לפחות אי אפשר לומר על החותמים שהם "שמאל קיצוני". הם אנשים מהיישוב, שעומדים בראש מפעלים גדולים שהוכיחו את עצמם, והם דואגים למשק הישראלי ולא לעצמם.

ולכן נושא העצומה שמעלים אותם בכירים, ראוי בכל זאת לדיון או לפחות למחשבה. בתוך בציבור ישנו הרושם כי יש הפרדה בין הנושאים הביטחוניים לבין הנושאים הכלכליים. היטיב לבטא זאת נתניהו כשאמר שלפני שמדברים על רמת חיים צריך לדבר על החיים עצמם. עבור הקמפיין של הליכוד זו גישה טקטית נכונה, משום שהיא מורידה מסדר היום את כל יתר הצרות שאיתם נתניהו צריך להתמודד.

החותמים על העצומה מבקשים להעלות לתודעה של הבוחרים הישראלים כי יש מציאות אחת: מדינת ישראל צריכה להרים את הדגל הביטחוני והדגל החברתי-כלכלי בו זמנית. כך זה היה מיום הקמת המדינה ומנהיגי המדינה לדורותיה הקפידו על כך גם בתקופות הקשות ביותר, בזמן מלחמות וביניהן.

קיפאון הוא דבר רע בכל תחום בחיים, במיוחד כאשר מדובר בצדדים ביטחוניים מדיניים. קיפאון יוצר אי ודאות, האויב הגדול ביותר של יזמות, חדשנות והשקעה בטכנולוגיה. ובאין חדשנות והשקעה בטכנולוגיה הרבה מאוד דברים במשק לא קורים, שלא לדבר על ההחמרה ביוקר המחיה, בדיור ובכלכלה בכלל.

תעשיית ההיי-טק על זרועותיה מכניסה למדינה כמעט ממחצית הייצוא, ומדובר חמצן של כל המשק. התעשייה עצמה מתמודדת כבר עשור עם אתגרים לא פשוטים שקשורים להעדר השקעות ממשלתיות בתשתיות, בחינוך ובהכשרת כוח אדם. מצד שני היא פועלת בשוק כלכלי קשה עם מיתון, האטה בביקושים, שינויים טכנולוגיים ובעיות רבות נוספות.

החדשנות מבוססת על יזמים שצריכים להרגיש קודם כל שיש להם סיבה לבוא לפה. אנחנו מתבשמים ושמחים על כל אקזיט שאנו שומעים עליו, אנחנו מתהדרים בכך שגדולי החברות הגדולות בעולם מפעילות פה מרכזי פיתוח שתורמים תרומה משמעותית לליבה העסקית שלהם, אבל אנחנו לא יכולים להעריך כמה יזמים או מיזמים ירדו מהפרק בגלל מצבנו המדיני הביטחוני הלא טוב.

הקריאה של אנשי העסקים אינה רק פוליטית על רקע הבחירות. היא נועדה להדליק נורת אזהרה לראש הממשלה הנוכחי ולכל מי שייבחר ב-17 למרץ. ראש ממשלה כמובן לא יכול לעשות הכל לבד. הוא זקוק לאנשים אחראים שמסוגלים ומבינים שביטחון, משא ומתן מדיני וכלכלה הולכים ביחד זה לצד זה לצד זה. הביטחון משפיע על הכלכלה, וכלכלה פורחת, עם שת"פ אזורי ובינלאומי יוצרת אווירה טובה יותר למו"מ ואף יכולה למנוע פעילות קיצונית.

זהו שינוי גישה שכל החברה הישראלית צריכה לעבור, ולא בשביל ענף ההיי-טק או בשביל יזם או איש עסקים זה או אחר. כל אחד מהם כבר עשה את שלו בחיים, ויש להם גם את הקבלות להראות את זה.

אבל גם להם יש בישראל ילדים ונכדים, וכל מה שהם מבקשים זה לעשות הכל כדי שהעתיד של הצעירים כאן יהיה קצת יותר טוב, ולא רק בתחום הדיור והקיום החומרני.

אם כל אחד שיילך לקלפי ב-17 במרץ יקח בחשבון את השיקולים האלו, יכול להיות שמערכת הבחירות הזו תייצר שינוי אמיתי.