הסטארט-אפיסט הציוני הראשון

בספרם אומת הסטארט-אפ (StartUp Nation) עונים המחברים, דן סינור וסול סינגר – מומחים לגיאו-פוליטיקה – על השאלה איך זה שבישראל הצעירה, המונה שמונה מיליון תושבים, ‏מוקפת אויבים ומצויה במלחמה מתמשכת הוקמו יותר חברות ‏סטארט-אפ מאשר במדינות גדולות, שלוות ויציבות כיפן, הודו, דרום קוריאה, קנדה ובריטניה?

על פי המחברים, ישראל איננה רק מדינה: היא גם דרך חשיבה. סינור וסינגר ‏מראים כיצד מדיניות ישראל בענייני הגירה, מחקר ופיתוח ושירות צבאי ‏היו גורמי מפתח בצמיחתה של המדינה, ומספקים תובנות לשאלה מדוע לישראל יש יותר ‏חברות הנסחרות בנאסד"ק מאשר לאירופה כולה, לדרום קוריאה, ליפן, לסינגפור, לסין ולהודו.‏

בעבר אמר סינגר כי ספרו הוא רב מכר לא כיוון שהוא מבריק, אלא בשל העניין הרב שמעוררת כמות הסטארט-אפים שבישראל – הראשונה בעולם ביחס כמות הסטארט-אפים לגודל האוכלוסיה והשנייה בעולם לאחר ארצות הברית במספר מוחלט.

לפני 111 שנים נפטר באוסטריה סטארט-אפיסט מסוג אחר. הוא היה עיתונאי לפרנסתו, ומחזאי שנאבק על הכרה וזכה להצלחה בינונית. הסופר והעיתונאי עמוס אילון ז"ל תיארו כך: "רוב שעות היום היה מסוגר בחדרו במלון… רק בין השמשות נהג לצאת החוצה, חיוור פנים וחמור סבר, ועיניו היוקדות מוקפות טבעות כהות. החיוורון השפוך על פניו היפים העיד על חולי, ואולי על משבר נפשי חמור. פנקס קטן היה קמוץ בידו. מזמן לזמן עמד תחתיו ורשם בו כמה שורות. ומיד היה חוזר להילוכו העצבני. איש יפה תואר היה עד מאוד… חזותו המרשימה היה בה משהו מוזר – מסתורי במקצת ואולי תיאטרלי".

לסטארט-אפיסט קראו בנימין זאב הרצל. בשנת 1891 החל הרצל לשמש כתב של העיתון הווינאי Neue Freie Presse בפריז. כשהחריפה האנטישמיות בצרפת גברה התעניינותו בשאלת היהודים. כמו כל סטארט-אפ מצליח, גם הרצל חיפש, ולבסוף מצא, מענה לבעיה מטרידה.

סיקורו את פרשת דרייפוס בשנים 1894–1895 הביא אותו למסקנה שלבעיית היהודים יש פתרון אחד – יציאת היהודים מארצות מושבם וריכוזם בטריטוריה משלהם, עם ריבונות עצמאית.

אז עבר הרצל משלב הרעיון לשלב גיוס ההון, המקבילה לקרנות ההון-סיכון של ימינו. בשנים 1896–1898 ניסה הרצל לקבל תמיכה של בעלי הון יהודים – הברון מוריס הירש והברון אדמונד דה-רוטשילד – להקמת מדינה יהודית. הוא גם ניסה לקבל מהאימפריה העות'מאנית זיכיון להתיישבות יהודית בארץ ישראל, ולצורך זה פגש את הסולטן ואת הווזיר הגדול. בשנת 1898 אף פגש לצורך כך בירושלים את קיסר גרמניה.

מאמציו לא נשאו פרי והוא הגיע למסקנה שעליו להציג את תוכניתו לציבור הרחב. פה עבר הסטארט-אפיסט הרצל לשלב המעשי. "ארץ ישראל היא מולדתנו ההיסטורית הבלתי נשכחת. שם זה כשלעצמו עשוי להוות בשביל עמנו קריאת היאספות, סוחפת בעצמתה", כתב בספרו מדינת היהודים. באוגוסט 1897 כינס הרצל בבזל את הקונגרס הציוני הראשון – האסיפה הלאומית של העם היהודי החפץ בתחייתו. בקונגרס אושרה תוכנית בזל, שלפיה מטרת הציונות היא "להקים בית לאומי עבור העם היהודי בארץ ישראל, שיהיה מובטח על בסיס משפט העמים".

לא זכה לראות פירות האקזיט

אלא שבניגוד לסטארט-אפיסטים אחרים, הרצל לא זכה לעשות "אקזיט". מלחמותיו הקשות ועבודתו המאומצת למען הציונות החלישו את לבו והוא נפטר באוסטריה בגיל 44, בשנת 1904. בחלוף 44 שנים, כמניין שנות חייו, קמה מדינת ישראל.

נדמה כי הרצל עונה לתכונות ולמאפיינים של הסטראט-אפיסט הישראלי: על פי סינגר, חדשנות יש בכל העולם, ולכן התשובה לריבוי הסטארט-אפים בישראל, מצויה בשני היבטים נוספים שיש בארץ – המשימתיות, המוכוונות, הנחישות ויכולת ההנעה מחד, והיכולת והרצון ליטול סיכונים ולהמר מאידך.

"בפרק זמן קצר מאין כמותו", כתב עליו הסופר אילון, "הרצל יצר מסגרת לאומית לציבור המפוצל והבלתי מאורגן ביותר עלי אדמות. הוא הקים וקיים, בכוחות עצמו כמעט, תנועה אשר לאחר יובל שנים הביאה לתקומתה של מדינת ישראל. יש מאין יצר תחילה אשליה של כוח, ולאחריה את עצם הכוח שעתיד היה לאפשר את שיבת ציון… הרצל פסע על חבל דק, מתוח בין שרלטנות לגאונות".

בסמיכות מקרים מופלאה יצא כי כיוונתי לדעת גדולים: יומיים לאחר כתיבת הטור התראיין פרופ' אריאל פלדשטיין בתוכנית מחוץ לזמן בערוץ הכנסת. פלדשטיין, חתן פרס נשיא המדינה וראש הממשלה על מחקרו אודות הגותו של דוד בן גוריון ועיצוב מערכת היחסים בין מדינת ישראל בהנהגתו ליהדות ארצות הברית, היה הרוח החיה מאחורי העלאת עצמות משפחת הרצל ארצה. הוא עומד בראש המועצה הציבורית להנצחת זכרו של הרצל במשרד ראש המשלה – תפקיד אותו הוא ממלא בהתנדבות. כה אמר פרופ' פלדשטיין: "אילו הרצל היה חי היום, הוא היה איש היי-טק. יש לו פרופיל של איש היי-טק: הוא חושב מחוץ לקופסה, הוא חושב כל הזמן איך לעשות את האקזיט שלו, הוא יודע למכור רעיון כושל כרעיון הכי טוב בעולם, הוא יודע לעשות פרזנטציה של הרעיון בלי Power Point, בלי מצגות, בלי הקשקושים הטכנולוגיים. הוא נותן מופע של איש אחד. בסופו של דבר, זה הסטארט-אפ היהודי המצליח ביותר. הוא מכר את הרעיון פעמיים, בהצלחה: ב-2 בנובמבר 1917, בהצהרת בלפור, ובכ"ט בנובמבר 1947, בהצבעה באו"ם על הקמת המדינה".

"אם תרצו – אין זו אגדה… ואילו אם לא תרצו, הרי כל אשר סיפרתי לכם אגדה הוא, ואגדה יוסיף להיות… כי כל מעשי בני האדם בחלום יסודם ואל החלום ישובו". (אלטנוילנד).

"בבזל ייסדתי את מדינת היהודים. אם אומר זאת היום בקול, יענה לי צחוק כללי. אולי בעוד חמש שנים, בוודאי בעוד 50 שנה, יודו בכך כולם". (עניין היהודים – ספרי יומן, 1895–1904).