להגביר את ההנצחה באמצעות הרשת

מקס שטיינברג ז"ל הוא חייל בודד שנפל במבצע צוק איתן. בהלווייתו השתתפו יותר מ-20 אלף איש, רובם המוחלט לא הכירו אותו. הם באו להלוויה לאחר שקראו פוסט בפייסבוק (Facebook) אותו העלו חבריו של שטיינברג. הם ביקשו להגיע ללוות אותו בדרכו האחרונה – וההיענות הייתה, כאמור, עצומה.

גם להלוויית החייל שון כרמלי ז"ל, אף הוא מהרוגי המבצע, הגיעו עשרות אלפים. גם הפעם, הם נענו לקריאה של חברים שהעלו פנייה ברשת. אמנם בדיעבד התברר כי כרמלי לא היה חייל בודד והפנייה הייתה יוזמה פרטית של אחד הגולשים, אולם עצם העובדה שכל כך הרבה אנשים נענו וטרחו להגיע למסעות ההלוויה של שני חיילים אלה היוותה המחשה ברורה למגמה שהולכת ומתפתחת בשנים האחרונות: שימוש ברשת כדי לכבד את זכר הנופלים, להנציח את זכרם באמצעות כלים דיגיטליים שזמינים כיום כמעט לכל אחד.

עוד עדות להשפעתה של הרשת בהקשר של מלחמות, שכול וזיכרון היא מה שגרמה תמונה אחת שפורסמה מהלך המבצע ולא השאירה עין אחת יבשה: צילומו של בנו בן החמש של לוחם מג"ב מיכאל כהן ז"ל, שצולם כשהוא משתטח על קבר אביו, ביום ה-30 למותו.

ימי הזיכרון בשנים האחרונות מתחברים עוד ועוד למציאות החדשה שבה אנחנו חיים. ההנצחה היא כבר לא רק באנדרטאות ובמשדרים בטלוויזיה, אלא עוברת יותר ויותר למדיה הדיגיטלית. גם החללים שנפלו בשנים האחרונות היו מעורים יותר בטכנולוגיה – זו שאגף התקשוב של צה"ל סיפק להם וזו שכל אחד מאתנו מכיר. אלה הם החיילים-חללים שרגע לפני שיצאו לקרב האחרון, ממנו לא שבו, שלחו ווטסאפ (WhatsApp) לאימא או SMS לחברה ואם היו להם כמה דקות כתבו פוסט ברשת החברתית. התיעוד הדיגיטלי לאחר מותם מצטרף לים הזיכרונות שהם משאירים ליקיריהם  השבורים מעצב ודמעות.

מימד חדש להנצחה הדיגיטלית

בכל שנה נוסף מימד חדש להנצחה הדיגיטלית. מיזם יפה של בית אבי חי שעלה באחרונה לרשת כולל סרטוני אנימציה המתעדים רגעים מחייהם של חללים, לעתים ממש רגעיהם האחרונים. הסרטים הופקו על סמך חומרים ששלחו משפחותיהם וחבריהם של החללים.

מעבר לזה, הרשת מלאה במיזמים פרטיים של משפחות הנופלים: אתרים שמנציחים את זכר החלל, פרויקטים שעוסקים במורשתם ברשתות החברתיות ועוד דברים יצירתיים שונים.

אולם, ככל שהשנים חולפות מתחזקת הדעה כי ההנצחה הדיגיטלית צריכה להיות מובלת גם על ידי רשויות ההנצחה הרשמיות של מדינת ישראל.

ניצנים ראשונים למגמה זו ראינו עם העלאת אתר האינטרנט יזכור של משרד הביטחון לפני כמה שנים, וביתר שאת השבוע, כאשר שר הביטחון, משה (בוגי) יעלון, הדליק בו נר זיכרון וירטואלי. השר יעלון אמר בהקשר זה כי "הטכנולוגיה מאפשרת לנו להנציח את חללי מערכות ישראל במגוון רחב של דרכים שלא היו לנו בשנים קודמות".

דבריו אלה של השר צריכים להיות בגדר קריאת כיוון לכל הגורמים במשרד ומחוצה לו שעוסקים בזה, להירתם למשימה ולחפש עוד דרכים יצירתיות להנציח את החללים. לא פחות חשוב מכך, הרשויות צריכות להשתמש באמצעים הדיגיטליים גם כדי להעלות תיעוד היסטורי לטובת דורות שלמים שלא ידעו את מלחמת העצמאות, סיני, ששת הימים, יום הכיפורים ואפילו את המלחמות בלבנון.

לקחת דוגמה מיד ושם

בנושא הזה, טוב יעשו רשויות ההנצחה אם ייקחו דוגמה מיד ושם. רק בשבוע שעבר פרסמנו כאן מעט מפרויקטי ההנצחה הדיגיטליים שנעשים במוזיאון הלאומי לזכר השואה. פרויקטים אלה הביאו לאיתור שמותיהם של מאות אלפי קורבנות ובעיקר להנצחה ראויה שלהם.

הפעולות שנעשו ביד ושם התבססו בעיקר על הנעת תהליכים והטמעת כלים. התכנים והתוצאות הגיעו בזכות הוויראליות החיובית של הרשת, נגישות של ההמונים לסיפורים ולגבורה. דבר דומה צריך להתחיל לעשות גם עבור חללי צה"ל.

סיפורי הגבורה שלהם שכבר תועדו, ועוד רבים שלא זכו לכך, חייבים להתכנס להיכל הנצחה לאומי, דיגיטלי, שיהיה נגיש לכל אחד ואחד כל ימות השנה. סביב הפעילות הוויראלית הזו אפשר להעצים את לימודי המורשת בבתי הספר.

חיל הקשר והתקשוב צריך להוביל את התהליך הזה ואולי אף להיות חלוץ, כדי לשמש דוגמה לזרועות האחרות. גם כאן יש התחלות יפות. בראיון לאנשים ומחשבים לרגל יום הזיכרון ציין הקשר"ר, תא"ל אייל זלינגר, פרויקטים להנחלת המורשת ביחידות השונות של החיל. כך, למשל, בקורס ההשלמה החילית הוכנסו פרויקטים של עבודת מורשת. על כל צוער מוטלת עבודה המשלבת בין המימד האישי של הנופל למימד המקצועי. כינוסן של העבודות הללו והעלאתן בצורה מרוכזת לאינטרנט יעניקו מימד חשוב נוסף לימי הזיכרון וישמשו אנדרטה וירטואלית שנשארת שם כל הזמן.

הטיפול בכך הוא חלק ממחויבות לאומית שנועדה בנוסף להקל על המשפחות השכולות. כאבן נמשך לאורך כל השנה יום יום ושעה שעה. העובדה שההנצחה של יקיריהן תתועד ותהיה זמינה לכמה שיותר אנשים עשויה, ולו במשהו, לנחם אותן באמונתן שהקרבן שהקריבו לא היה לשווא.