לשים גבולות להאזנות סתר ופגיעה בפרטיות

החלטת בית המשפט הפדרלי בארצות הברית, שקובעת כי ההאזנות המסיביות שמבצע ה-NSA לאזרחים אמריקניים הן לא חוקיות, מעוררת עניין לא רק שם. אנשים, ארגונים וממשלות עוקבים אחרי העניין, על מנת לראות מה יקרה בנושא אצל האמריקנים, בסופו של דבר.

ההאזנות, שנעשות, לטענת הגורמים הרשמיים, מטעמי ביטחון המולדת, אושרו על ידי הקונגרס לאחר אירועי 11 בספטמבר. החוק בארצות הברית קובע גבולות ברורים להיקף ההאזנות, מתוך איזון בין הפגיעה בזכות הפרטיות של כל אזרח למטרות הלאומיות אותן הן משרתות: מניעת פעולות טרור. אלא שבפועל, היקף ההאזנות הלך והתרחב, והדבר עורר את חמתם של  הארגונים השונים הפועלים למען זכויות האזרח וההגנה על הפרטיות.

מי שזכאי לקרדיט על האצת הטיפול בסוגיה זו הוא אדוארד סנואודן, שעבד בעבר עבור ה-NSA והדליף לעיתונאים מסמכים אודות ההאזנות שמבצעת הסוכנות והיקפן.
מאז שנחקק החוק השתנתה הסביבה הביטחונית ואיומי הטרור גדלו. אבל לא רק היא השתנתה – הטכנולוגיה התפתחה והתקדמה בקצב מהיר. ההופעה וההתפשטות של הסמארטפונים ויתר המכשירים החכמים, לצד העדר ההגנה על המידע, מקלים את עבודתם של גורמים רבים שמעוניינים להאזין לשיחות של אזרחים – לאו דווקא גורמים מדינתיים ולא רק מטעמי ביטחון.

התחושה ששוררת כיום היא שהכול פרוץ ושכולם מאזינים לכולם. בעוד שבהאזנות סתר לצרכי חקירות פליליות יש שקיפות מסוימת, לפחות כלפי בית המשפט – שגורמי אכיפת החוק צריכים לקבל את אישורו על מנת לבצע אותן – הרי שהאזנות מטעמי ביטחון לא יכולות להיות שקופות לציבור.

לעיני גורמי הביטחון עומדת משימה אחת חשובה: הצלת חיים ומניעת פיגועים, ובדרך למשימה זו הם מבצעים פעולות שונות שבדיעבד נתפסות כבלתי חוקיות.

מפטפטים את עצמנו לדעת

אלא שלא קיימת אלטרנטיבה אחרת. אנשים מדברים בטלפון, מסמסים, שולחים הודעות בווטסאפ (WhatssApp), שהן הדבר הכי לא מאובטח עלי אדמות, וכותבים ברשתות החברתיות. אנחנו מפטפטים את עצמנו לדעת ומקלים מאוד על אלה שרוצים להאזין לנו.

הפסיקה של בית המשפט, שעשויה להביא לחקיקת חוק שיגביל עוד יותר את ההאזנות, אינה דבר מובן מאליו. יש גורמים בממשל האמריקני ובקונגרס שסבורים שההגבלה עלולה לחבל במאבק בטרור ולכן, חשוב להמשיך בהאזנות.

ומה בישראל? חוק האזנות הסתר קובע סייגים ומגבלות ברורות מתי מותר להאזין לאזרחים ובאיזו דרך. הוא כולל גם הוראות לפיקוח על חדירה למערכות מחשבים ותקשורת.

החוק אמנם מפריד בין הצד הביטחוני לזה הפלילי, אבל אוסר לעשות כל שימוש שנובע מההאזנה, למעט הצלת חיי אדם. בכל מקרה, ההאזנה דורשת אישורים ומלווה בדיווחים רבעוניים.

החוק בישראל קובע מגבלות שונות, בהן העובדה שלא ניתן להאזין לתקופה של יותר משלושה חודשים. מנגד, יש משפטנים הטוענים שלמרות המגבלות החוקיות, היקף ההאזנות בישראל גדל בכל שנה, בקצב גבוה יותר לעומת מדינות אירופה. ליאור אקרמן, שהיה בעבר ראש מטה ראש השב"כ, פרסם לפני כשנתיים מאמר במעריב שבו טען כי הפיקוח על ההאזנות שחוקרי השב"כ מבצעים הוא קפדני והדוק ביותר, והטענה שנושא ההאזנות בארץ פרוץ ולא מבוקר אינה נכונה.

מבקר המדינה התייחס לנושא הזה מספר פעמים ובחוות דעת שפרסם ציין כי החוק בישראל מסדיר את הנושא, וכי הוא כולל 40 סעיפים שקובעים תנאים להאזנה. עם זאת, לדבריו, עדיין יש מקום לשיפורים. "ראוי שהמשטרה והפרקליטות ימשיכו לנקוט בצעדים שעיקרם שינון, הדרכה והטמעת ערכים, עקרונות של איזונים וכללים הנוגעים להאזנות סתר בקרב הגורמים השונים", נכתב בחוות הדעת.

דומה שדברים אלה של המבקר הם התשובה לדילמה הקשה שבין הזכות לפרטיות לשמירה על ביטחון המולדת. האכיפה על ההאזנות צריכה להיות חלק מתרבות ארגונית ולאומית, תרבות שמקדשת את הזכות לפרטיות אבל מבינה היטב שלפעמים, טובת הציבור והצלת חיי אנשים רבים עולים על פגיעה בפרטיות של אדם אחד, או יותר.