דרושה: יותר רצינות

ממצאי הסקר של הרשות למשפט, טכנולוגיה ומידע שפורסמו אתמול (ד'), מצביעים על משבר אמון חמור מאוד בין אזרחי ישראל ולרשויות ולממסד. אין ספק, כי התשובות של הנשאלים הושפעו מההיסטריה שפרצה בחודשים האחרונים סביב הקמת המאגר הביומטרי, וחקיקת חוק הביומטריה. מתנגדי החוק, שאותו הוביל ח"כ מאיר שטרית (קדימה), עטו על הסקר כמוצאי שלל רב. הם ראו בו עוד הוכחה חותכת לכך שהפחד סביב הקמתו של המאגר הביומטרי – איננה פראנויה. כזכור, כך הגדיר את היחס להקמת המאגר ח"כ שטרית בכנס World e-GOV Forum של אנשים ומחשבים.

ממצאי הסקר העלו, כי 70% מהציבור סבורים שהמידע בישראל אינו מוגן כראוי. אולם לדעת כותב שורות אלו, הממצא החמור יותר הוא זה המצביע על חוסר האמון של כמחצית מהציבור בגופים בישראל שמרכזים מידע. במיוחד גדול החשש מחברות הסקרים למיניהן, שעטות עלינו ללא הרף עם שאלות שונות ומשונות, כשהמטרה העיקרית שלהם היא איסוף מידע על האזרחים.

זהו משבר אמון, שאינו נובע מכך שאי אפשר באמת להגן על מאגרי מידע. הסיבה היא שאף אחד מאיתנו, מהאזרח הפשוט ועד אחרון הממונים על המאגרים הרגישים, לא מפנים לעומק את החשיבות שבשמירה על הפרטיות. משבר האמון בא לידי ביטוי בכך ש-58% מהנסקרים סבורים, כי החקיקה בישראל אינה מסוגלת להתמודד עם שיתוף וזליגת המידע בין גופים. בציבור רווחת תחושה כללית, לפיה מערכות הביטחון השונות בארץ מוגבלות ביכולתן: ברמת הביטחון האישי, כמו גם בשמירה על הפרטיות שלנו.

לא צריך סקרים כדי לדעת שבישראל העברת מידע מגוף אחד למשנהו, היא עניין של מה בכך. שאלו כל ילד ויגיד לך מאיזה משרד דולפים מאגרי מידע בסיסיים: הכיצד זה שביום ההולדת שלך אתה מקבל הצעות והזמנות מגורמים שמעולם לא פנית אליהם, או מעודך לא שמעת עליהם. תעשיית מאגרי המידע פרחה בישראל כחלק מתרבות שיווקית שמאפיינת מדינות מערביות.

אמנם, יש להיזהר מלעשות הכללות: מרבית החברות העסקיות מודעות היטב למשמעות המשפטית של זליגת מידע ממאגרים, ולאחריות של המנהלים הנובעת מכך. אולם עדיין, קיים חשש מאותם גופים שמחזיקים בהיקפים אדירים של נתונים מכל הסוגים, ואינם עושים בהם את השימוש כנדרש.

כאשר נחשפת מדי פעם פרשייה שכזו של זליגת מידע, הרי שהיא אינה מטופלת לעומק, אלא רק יוצרת כותרות והיסטריה למשך 24 שעות. פריצה למאגרי מידע נחשבת לספורט לאומי. חוק הגנת הפרטיות עבר אומנם שדרוג, אולם טרם ראינו ולו מנהל מאגר מידע אחד, שנשלח למאסר לתקופה ארוכה בשל שימוש בלתי חוקי במאגרים שבאחריותו.

קיומם של מאגרי מידע הוא חלק מהחיים המאפיינים את העידן הנוכחי, עידן הכפר הגלובלי, זה שבו למידע אין גבולות. הפתרון צריך להיות בכמה מישורים. האחד: חינוך מגיל צעיר, והעברת המסר לפיו יש לשמור על פרטיות המידע ועל הנתונים שבמאגרי המידע. המישור השני הוא האכיפה: נדרשת אכיפה ללא פשרות, חשיפת מעשים אפורים של יחידים או קבוצות במשרדי ממשלה ובגופים עסקיים, שאינם מקפידים על זליגת מידע המצוי באחריותם.

נראה, כי ההתייחסות הכוללת של החברה הישראלית, מרמת הפרט ועד לרמת הארגון לתחום ההגנה על מאגרי מידע – אינה רצינית. רק פעילות משולבת של חינוך, הטמעה ואכיפה משמעתית ופלילית – תביא לכך שנהפוך למדינה מתוקנת. נדרשות יותר רצינות ואחריות לתחום חשוב זה.