שמחת עניים

שנת הלימודים האקדמית שנפתחה אתמול (א') ברחבי הארץ, והחזירה 280 אלף סטודנטים לספסלי הלימוד, הביאה עמה גידול של כ-3% בסך הפונים ללימודים אקדמיים. למרות שראשי האוניברסיטאות שמצוטטים בידיעה שמתפרסמת במהדורה זו מביעים שביעות רצון מהעובדה שהמיתון לא פגע קשות במספר הפונים למקצועות המדעיים, הרי שעיון בנתונים על הלימודים במקצועות אלה בחמש השנים האחרונות צריך לעורר דאגה.

תמונת המצב הכללית מציגה קיפאון, והיא נובעת מכמה סיבות מרכזיות השלובות זו בזו: התנודתיות שבענף ההיי-טק – שעבר שני מיתונים בפחות מעשור והקיצוצים הנמשכים בתקציבי ההשכלה הגבוהה – תקציבים שאינם מאפשרים לאוניברסיטאות להגדיל את היצע כיתות הלימוד, ואינו מאפשר נדיבות בלימודי המשך ובתקציבי מחקר.

המיתון הנוכחי יצר הטעיה מסוימת לגבי מצב התעסוקה בענף ההיי-טק הישראלי, ומן הראוי להיות מודעים אליה. לכאורה, הענף נמצא במצב של עודף כוח אדם וניתן לגייס מהנדסים בקלות יתר. אבל אסור לשכוח את המצב בו היינו ערב המיתון, שבו לתעשייה חסרו מדי שנה אלפי מהנדסים. נייר עבודה שהוגש ביוני 2008, ערב המיתון, על ידי צוות בראשות פרופסור אילן חת מהאוניברסיטה העברית, והוצג בכנס רעננה למדיניות ההיי-טק הלאומית, מעלה, כי בישראל מסיימים מדי שנה כ-8,000 מהנדסים את לימודיהם האקדמיים. מנגד, הצפי הוא שבשנת 2015 ידרוש שוק העבודה בישראל 12 אלף מהנדסים. הפער הזה של 4,000 המהנדסים, הוא פער קבוע שקיים כבר כמה שנים, וגישור עליו לא נראה באופק.

הנתונים של המל"ג, כפי שהם מוצגים במהדורה זו, הם לא ממש מושלמים כפי שניתן לצפות, משום שהם מתעלמים מבוגרי המכללות השונות. מאבקי היוקרה בין המוסדות האקדמיים לבין המכללות על הכשרת הסטודנטים במקצועות המדעיים, גורמים לכך שסקטור שלם של בוגרים – כ-7,000 בשנה, שמסיים את המכללות להנדסה ברחבי הארץ, הופך להיות לא רלבנטי. הסיבה העיקרית לכך היא שראשי המוסדות האקדמיים אינם מוכנים להכיר בסטודנטים בוגרי מכללות ומערימים עליהם קשיים בדרך ללימודי המשך תואר שני. עובדה זו עומדת בסתירה מוחלטת לעובדה שחלק גדול מהסטודנטים שלא הגיעו לספסלי הלימודים באוניברסיטאות, עשו את דרכם למכללות, כדי ללמוד את מקצועות המחשב. על פי נתוני המל"ג, 63% מתוך 280 אלף סטודנטים שהחלו ללמוד אתמול בקמפוסים, יעשו זאת במכללות ולא באוניברסיטאות. הודעת הטכניון, כי הוא יערים קשיים על בוגרי מכללות שירצו ללמוד תואר שני אצלו, עוררה כמובן סערה ואילצה את המל"ג לאיים בנקיטת צעדים נגד הטכניון. אבל הטכניון אינו היחיד שעושה זאת – הוא המוסד היחיד שמוכן להודות בכך.

הוויכוח עתיק היומין על רמת הלימודים במכללות הוא צבוע ורווי אמוציות. הוא מבוסס של קנאה בין פרופסורים וראשי אוניברסיטאות – בין כאלו ששפר עליהם מזלם וזכו למשרה נאה במוסד אקדמי מוכר, לבין כאלו שממשיכים לדשדש במוסדות אקדמיים מוכרים פחות, עם שכר נמוך יחסית ותקציבים מקוצצים. זהו אבסורד, שכן במכללות מלמדים פרופסורים ודוקטורים שעד לפני שנה או שנתיים לימדו באוניברסיטאות, ונחשבו למרצים מעולים. האם העובדה שהם "חצו את הכביש" והלכו למכללות פרטיות הופכת אותם למורים פחות טובים?

האווירה האליטיסטית הזו מקרינה גם על התעשייה. ראשי חברות ההיי-טק שרצים לתקשורת ובוכים על מצבם העגום והקושי בגיוס אנשים טובים, מסננים ללא בקרה או הגבלה סטודנטים בוגרי מכללות, מבלי לבדוק בכלל את התאמתם לתפקיד. הם מעדיפים לקבע, מבלי שהתכוונו לכך, את המצב הקיים של המחסור החמור במהנדסים ובמקביל לבכות על כך שהמדינה לא מעודדת מספיק תלמידים לפנות למקצועות מדעיים.

אלו וגם אלו מהווים את הקרקע הפוריה למציאות בריחת המוחות, איתה מנסה להתמודד כעת שר החינוך, גדעון סער. טיפול בהחזרת המוחות שכבר ברחו היא משימה חשובה, אבל הרבה יותר קריטי ודחוף לטפל בסיבות שמביאות צעירים לחפש את דרכם במדינות זרות, ובין אלו נמנים גם צעירים שסיימו מכללות.

השורה התחתונה: העובדה שמספר הסטודנטים במקצועות המדעיים לא קטן השנה בגלל המיתון היא שמחת עניים. אם הממשלה והתעשיינים לא ינקטו במהירות צעדים לתיקון העיוותים במוסדות עצמם, ויפעלו לעידוד צעירים ללמוד מקצועות מדעיים, ייתכן שנבואות הזעם המפורסמות של ינקי מרגלית, מנכ"ל אלדין לשעבר – שנוהג לומר שעוד 15 שנה לא תהיה פה תעשיה – תראינה אופטימיות.