מה אפשר ללמוד ממלכודת עכברים?

בשבוע שעבר סיפרתי כאן על איש עשיר, שהקדיש את חייו לשני דברים: ניהול עסקיו ביד רמה – וסוסים. הפעם, בהמשך לסיפור ההוא, הרשו לי להציג בפניכם משל שיכול ללמד אותנו מה המחיר של אנוכיות ואי אכפתיות.

באחד הכפרים בסין, בבית כפרי שניצב בחווה גדולה, הציץ עכבר קטן דרך סדק מאחורי הארון וראה את האיכר ואת אשתו פותחים חבילה גדולה. ליקק העכבר את שפתיו בתאוותנות: "הממממ….. בוודאי יש משהו טעים מאוד בחבילה הזאת. צפויה לי חגיגה".

למרבה חרדתו, הוא ראה את האיכר מוציא מתוך החבילה מלכודת עכברים גדולה ומשוכללת. נסוג העכבר אחורנית, נכנס לסדק שבקיר ויצא החוצה אל מרחבי החווה. נסער ונרגש הוא סיפר לכל מי שרק שמע: 'יש בבית מלכודת עכברים! יש בבית מלכודת עכברים!!!'

התרנגולת שמעה אותו צועק וביקשה קצת שקט: "ממש לא מעניינת אותי המלכודת. זו לא בעיה שלי. זה לא קשור אלי ולא אכפת לי. בבקשה, הפסק לצעוק לי באוזן!"

עזב העכבר את הלול ורץ לדיר, שם פגש את הכבשה לועסת בשלווה את מזונה: "היי… את יודעת? יש בבית מלכודת עכברים!"

"אני ממש מצטערת בשבילך, עכבר יקר, אבל זה לא בדיוק מטריד אותי, אני לא חושבת שאני יכולה לעשות משהו בנידון", השיבה הכבשה אותו ריקם.

העכבר לא ויתר. אולי אצל הפרה ימצא יותר הבנה. הוא רץ אליה וקרא: "יש בבית מלכודת עכברים! יש בבית מלכודת עכברים!"

הפרה צחקה לו בפנים, תוך שהיא ממשיכה ללחך עשב: "ממש מעורר דאגה… טוב שאמרת לי. אדע להיזהר שלא להיכנס למלכודת העכברים שלך… חה… חה… חה…".

עצוב, מאוכזב ומתוסכל מחוסר ההתעניינות של ידידיו, או "ידידיו", בחווה נכנס העכבר לחור שבקיר, הסתתר בו ולא יצא.

האיכר ורעייתו היו דרוכים לקראת לכידתו של העכבר שהטריד אותם מאוד. בלילה נשמע קול מתוך מלכודת העכברים. האישה שמעה את הקול ורצה לראות אם העכבר נתפס במלכודת. אולם לרוע מזלה, יצור אחר נלכד בה: היה זה נחש ארסי שחדר באותו הלילה לביתם וזנבו נתפס במלכודת המשוכללת. כשהתקרבה האישה בחשיכה, הכיש אותה הנחש והחדיר בה את ארסו.

האיכר, שהתעורר מקול צעקותיה של אשתו, מיהר להוביל אותה למרפאה האזורית. הרופא המקומי נתן לה טיפול ראשוני של נוגדי ארס, ושלח אותה הביתה למנוחה ולהתאוששות.

למחרת היום, כשהתפשטה השמועה בכפר, הגיעו השכנות המסורות לטפל באישה החולה. הן האכילו אותה במאכלים בריאים ומשובחים, והסכימו שהמאכל הטוב ביותר בעבורה יהיה מרק עוף טעים ומזין.

הלך האיכר אל הלול, תפס את התרנגולת, שחט אותה והכין את המרק.

למרות זאת, מצבה של האישה לא השתפר. הארס פעפע בגופה וגרם לה חולשה ותחושות לא טובות.

כאן כבר כולם באו לבקרה ולדרוש בשלומה, לא רק השכנות המסורות. הקרובים עמדו סביב מיטתה וניסו לסייע, והבית הוצף באנשים טובים שבאו לעזור. האיכר נאלץ לשחוט את הכבשה כדי להאכיל את כולם.

מספר ימים חלפו ומצבה של האישה הלך והדרדר, מערכות גופה קרסו והיא מתה.

האיכר ערך לאשתו הלוויה המונית. מאות קרובי משפחה, חברים ושכנים באו ללוות אותה בדרכה האחרונה. כמנהג המקום, ערך הבעל סעודה גדולה לכבודם, וכדי שיוכל להגיש מנה עיקרית – שחט את הפרה.

מוסר ההשכל

ביהדות יש את המושגים "נושא בעול עם חברו" ו-"כל ישראל ערבים זה לזה", שמשמעותם היא שכאשר אנחנו שומעים על צרה של אחר, אסור לנו ללגלג או להתעלם, אלא להיפך, יש להראות אכפתיות, להושיט יד ולעזור. ועוד לקח חשוב: האיום הקטן ביותר על מישהו עלול להתפתח לסיכון גדול לכולם.

אווירה טובה במקום העבודה – של אחדות, אכפתיות וערבות הדדית – היא מתכון טוב להעלאת התפוקות של כל הצוות. מנהל טוב יודע לנצח על התזמורת שלו בצורה כזאת שהיא תפיק את הצלילים האיכותיים ביותר וברמה מיטבית, לתועלת הארגון אותו הוא משרת. שילוב של מנהיגות, אסרטיביות ורגישות יביא לתוצאות טובות ורצויות. הכוח של אחדות ושל עבודת הצוות הוא תמיד גבוה מסכום כל הכוחות של חבריו.