הייתם רוצים שיעשו לכם שיימינג?

"שמן", "לך, לך תאכל עוד", מבטים לועגים, אצבעות מונפות ועוד… – אלה דברים שמהם סבלתי בתור ילד שמן, שלא לומר שמן מאוד. ילדים לא היו משתפים אותי במשחקים והיו צוחקים עליי שאני לא יכול לרוץ, אפילו לא מרחקים קצרים. תחושות הבדידות וחוסר הקבלה של אז הותירו אותי עם זיכרונות לא נעימים, בלשון המעטה, שמשפיעים עליי עד ימים אלה.

הלעג הזה, הצחוק המרושע על מי שקצת שונה מהנורמה, שכיח אצל ילדים. לא הייתי היחיד ולצערי, דורות של ילדים עוד יצחקו על החברה השמנה שלהם לכיתה, בן העדה האחרת או זה שמפגין קצת גינונים "נשיים". אלא שדעה רווחת היא שעם ההתבגרות, הלעג הזה נעלם, ואנשים מבינים שהעולם מגוון ושללעוג לשונים מהם זה מנהג מגונה, או לפחות לא פוליטיקלי קורקט. הרשת, לצערנו, סותרת את הדעה הזאת.

הרבה כבר נכתב, ולצערי עוד ייכתב, על שיימינג ועל תוצאותיו ההרסניות. עיקר השיימינג העברי עד כה, לפחות בקרב מבוגרים, היה בגלל מעשים של אנשים: השיימינג שנעשה למנהל מרשם האוכלוסין בתל אביב, אריאל רוניס, שהביא להתאבדותו; החשדות להטרדות מיניות מצד ינון מגל ומשה איבגי; ושיימינגים בהיקפים קטנים יותר, של גנבים מקומיים, למשל.

בימים האחרונים, השיימינג העברי עלה מדרגה. הפעם זה לא שיימינג כלפי מישהו בגלל משהו שהוא עשה, אלא עקב היותו הוא. או היא, במקרה הזה. יותר נכון, בגלל מידות הגוף שלה.

קרין גורן, המנחה החדשה של בייק אוף, ריאליטי האפייה של ערוץ 2, לא נראית בדיוק כמו ש-"מצופה" מנשים שמופיעות בטלוויזיה להיראות, בטח שלא בפריים טיים – 90-60-90, או לפחות רזה וחטובה. יתרה מזאת, רואים שהיא עלתה כמה קילוגרמים במשקל לעומת המראה שלה בפעם הקודמת שהופיעה על המסך. אלא שבמקום לברך על כך שקצת מגוונים את המודלים שנראים בשעות צפיית השיא בערוץ הכי נצפה במדינה, הרשו לעצמם גולשים רבים להשחיז את המקלדת שלהם ולנסות "לדקור" אותה עם ביטויים מעליבים.

חלקם הגדול אמנם היו יעני "שנונים" ולא קיללו בצורה ישירה כמו שילדים עושים, אבל המילים היו פוגעות ומעליבות גם ככה. "קרין גורן היא הוכחה חותכת לזה שאפשר לאכול עוגות ולהישאר שמנה", כתב אחד הגולשים. "מרגיש לי שקרין גורן תפחה לעוגה של שלוש קומות", עלבה בה גולשת אחרת. אחר טען שהוא "הולך לאפות עוגה לקרין גורן" ופרסם תמונה של 14 אריזות סוכר.

ה-"מביישים" הם אלה שצריכים להתבייש. צילום: פיני סילוק, יח"צ

גורן, אגב, לא נשארה חייבת וכתבה בפוסט משלה ש-"בתור מי שכמעט תמיד הייתה שמנמנה, ותמיד הרגישה בנוח בעור שלה, אני בטח לא מתכוונת להתנצל. להפך, התגובות האלה גורמות לי להרגיש גאה על שאני מביאה משהו אחר לפריים טיים". עורך התוכנית ויו"רית מועצת הרשות השנייה גיבו אותה ויצאו נגד הלועגים.

אנשים איבדו את הבושה

המקרה של קרין גורן מביא אותי לכמה מסקנות עגומות מאוד על עולם הרשת, והרשתות החברתיות בפרט. כמובן, לא כולם ככה, יש בעולם הדיגיטלי גם המון דברים טובים והמסקנות האלה מצטרפות להרבה תובנות חיוביות עליו, אלא שרבים מנצלים אותו לרעה. למשל, ללעוג לאנשים אחרים. עד לא מזמן בריונות הרשת הזאת הייתה נחלתם של ילדים בלבד, מקסימום בני נוער, שהעתיקו אותה מהחצרות לפייסבוק (Facebook) ולכל מיני אפליקציות. שזה, כמובן, נורא כשלעצמו. עכשיו מצטרפים אליהם המבוגרים.

אנשים, כך נראה, איבדו את הבושה. סקר שפורסם באחרונה בדו"ח חקר התקשורת של פרופ' רפי מן וד"ר אזי לב און מאוניברסיטת אריאל מוכיח זאת, גם אם הוא מכוון יותר לפן הפוליטי: אם פעם השיח האלים ברשת היה בעיקר בטוקבקים אנונימיים, כיום אנשים לא מתביישים לקלל, ללעוג ולאיים בשמם המלא, בפרופיל הפייסבוק שלהם.

קל להשחיז את המקלדת, לתקתק עלבונות. כל מה שצריך הוא להוציא את היצר הרע שבנו וללחוץ על כמה כפתורים. זה גם לא מחייב אותנו לשום דבר והתחושה היא שאין באמת מישהו שמקשיב מהצד השני. הרי רוב האנשים לא יאמרו את אותם הדברים הנוראיים פנים מול פנים.

עזבו את קרין גורן. היא כבר תסתדר. אבל מה עם אותו ילד שמן, שנמצא בגיל הכי פגיע וקורא מה עושים למישהי כמותו? ומה אתכם? האם אף פעם לא יצא לכם לכתוב מילה פוגעת על מישהו? אולי להעליב ברשת, עם או בלי כוונה? ומה אתם עושים בנדון? ובכלל, הרי לא כולנו נראים כמו דוגמני על, ועל כמעט כל אחד מאתנו יש מה לרדת. האם גם אתם הייתם רוצים שיעשו לכם שיימינג?