הקטר שמסייע לניצולי השואה

אומרים על ענף ההיי-טק שהוא הקטר של המשק. זה נכון לא רק מבחינה פיננסית, אלא גם בהיבטים הלאומי, החברתי והכלכלי. ערב יום השואה, כאשר עולים שוב הסיפורים העצובים על מצבם העגום של ניצולי השואה שעדיין חיים איתנו, ראוי לציין שענף ההיי-טק, על עובדיו ומנהליו, מקדיש חלק ניכר מפעילות התרומה לקהילה שלו לסיוע להם. חברות ועובדים רבים פועלים על מנת להעניק להם דקות מעטות של אושר, במציאות הקשה והדלה שבה חלק גדול מהם חיים.

חברות היי-טק רבות פועלות למען הניצולים לאורך כל השנה, ובמיוחד לקראת יום השואה. הפעילות שלהן כוללת סיוע לניצולים במיצוי זכויותיהם ואימוץ של מועדוני קשישים שבהם יש ניצולי שואה, ובמקביל, הוצאת משלחות של עובדים למסעות בפולין, כדי לחדד את התודעה והקשר של העובדים הצעירים עם זכר השואה. זאת, בנוסף למפגשים פרונטאליים עם ניצולים ולסיורים ביד ושם, השתתפות באירועים של ניצולי שואה וארגון מסיבות עבורם, למשל בחנוכה.

עובדים רבים בענף ההיי-טק גם מצטרפים לפרויקט מעניין שהחל בשנים האחרונות בשם זיכרון בסלון, שבמסגרתו משפחות מארחות ניצולים ומזמינות אנשים לשמוע את הסיפורים שלהם. הפרויקט רץ כל השנה ומגביר פעילות, באופן טבעי, לקראת יום השואה.

ההיי-טק במקום הגופים הממשלתיים

העובדה שהפעילות הזו נעשית על ידי ענף ההיי-טק – וכמובן, גם אחרים – מחדדת מציאות עגומה ומבישה של החברה הישראלית. את מקומם של הגופים הממלכתיים, שאמורים לטפל בכל נושאי הרווחה, מחליפים אנשים וחברות שמשקיעות לא מעט כספים, ללא מטרות רווח, על מנת למזער את החרפה שקיימת כתוצאה מהזנחת ניצולי השואה. ויש עוד דבר מקומם: בניגוד לפעילויות אחרות בהן לוקח ענף ההיי-טק חלק, כמו חינוך, שם הן משלימות פעילויות אחרות, במקרה של ניצולי השואה מדובר לעתים בגופים היחידים שבכלל מתייחסים אליהם. המדינה לא קיימת עבורם.

רבות מהזכויות הכספיות והסוציאליות שניצולי השואה זכאים להן לא מגיעות אליהם, כי בדרך כלל אין מי שייאבק למענם, והרשויות בישראל לא ממהרות לתת זכויות בלי שדוחפים אותן. כדי לקבל קצבה זעומה יש צורך להיאבק, להתמודד לפעמים עם מערכות טכנולוגיות כביכול חכמות, שלא מתאימות כל כך לבני דור השואה, ואם הוא לא עומד בקריטריונים, ניצול השואה יכול לגווע ברעב ולאיש לא יהיה אכפת.

יש בפעילות של אנשי ההיי-טק גם משום סגירות מעגלים, משום שרבים מהעובדים בענף הם נכדים של יוצאי שואה. בין אם זה כך ובין אם לא, במגע האישי עם הניצולים מצילים אותם עובדים לא רק את כבודם האישי של אותם אלה ששרדו את התופת הנאצית, כי אם גם את כבודה של החברה הישראלית כולה ושל מדינת ישראל, שלא השכילה עד היום לתת את המעט שמגיע לאותם אלה שעדיין חיים איתנו – לא לזמן רב.

במקרה הזה, הקטר של המשק הוא גם זה שמציל את המדינה והחברה מביזיון.