התלוש זה לא הכול; הביטחון התעסוקתי חשוב יותר

באחרונה פורסם נתון שעשוי לעניין כל איש היי-טק ממוצע, ו-ודאי את מי שחולם על רילוקיישן לארצות הברית: באיזו חברה אמריקנית בתעשייה הכי כדאי לעבוד. את התשובה לשאלה הזאת נתן ה-Business Insider, על בסיס מחקר ששקלל את נתוני השכר של העובדים, שביעות הרצון שלהם ממקום העבודה וקריטריונים נוספים.

התוצאות לא מפתיעות באופן מיוחד: גוגל (Google) הגיעה למקום הראשון, גם בגלל תנאי העבודה, שהם חלק מהקריטריונים של הסקר, וגם בגלל התלוש הנאה שמקבלים עובדיה בכל חודש. גם עובדי פייסבוק (Facebook) לא ממש מקופחים: החברה אמנם ירדה מהמקום הראשון בשנה שעברה למקום השלישי השנה, אבל רמת שביעות הרצון של המועסקים בה עומדת על 97%, לעומת 86% בקרב עובדי גוגל. זאת, על אף שהשכר בענקית החיפוש קצת יותר טוב. גם עובדי חברות אחרות כמו סימנטק (Symantec), שהגיעה למקום השני, מיקרוסופט (Microsoft) ונט-אפ (NetApp) לא צריכים להרגיש מקופחים.

השכר הוא אחד הדברים הבולטים בסקר, אבל עובדי ההיי-טק הבינו כבר מזמן שהתלוש הוא לא חזות הכול. ואמנם, הנשאלים בסקר התבקשו להשיב, בנוסף על שאלת השכר, גם על שאלות בנוגע לתנאי העבודה שלהם, האיזון בין הקריירה לבית, מידת האפשרות לעבוד מהבית שקיימת בארגון ועוד.

אלא שתלוש נאה, ארוחות טובות ואפשרות לעבוד מהבית הם לא הדברים היחידים: העובדים בענף הבינו כבר מזמן, ולמרבה הצער חלק מהם חווים או חוו את זה על בשרם, שהדבר הכי חשוב להם בעבודה זה הביטחון התעסוקתי.

בחברות רב לאומיות יש עקרון בסיסי של גמישות תעסוקתית. כלומר: ברגע שתנאי השוק מחייבים זאת, מנהלי החברה מנחיתים הוראות ל-"התייעלות", שהיא מילה מכובסת לפיטורים.

השבוע הייתה בכותרות אינטל (Intel), כאשר פורסם שהיא החלה בתהליך הכואב של פיטורי עובדים בישראל, במסגרת ההנחיה הכוללת של החברה לקצץ ב-11% את כוח האדם שלה.

ההחלטות האלה מתקבלות מהיום להיום ומבוצעות במהירות, כדי להשיג את יתרון החיסכון בהוצאות על המשאב היקר ביותר: כוח האדם. נכון הוא שחברות כמו אינטל עושות מאמצים להמתיק את הגלולה המרה מבחינת העובדים, ומשפות אותם בפיצויים נאים, שמאפשרים להם אוויר לנשימה לכמה חודשים. אולם, שום בונוס ושום פיצוי מוגדל, יהיה מפתה ככל שיהיה, לא שקול כנגד תחושות חוסר האונים והעצב שמאפיינות כל עובד בתעשייה שמצוי במצב כזה, בין אם הוא בכיר או זוטר. במצב של פיטורים המוניים, הקושי במציאת מקור תעסוקה אחר רב יותר, כי התחרות על כל מקום עבודה גדולה יותר ובהתאם, רמות השכר יורדות. מה שמאזן את התמונה הוא העובדה שיש מקצועות שקיים בהם מחסור בכוח אדם ולכן, אותם בעלי מקצועות מבוקשים נחטפים בשוק.

עובדים רבים לא מפנימים את המציאות שבה כיף להם לעבוד בחברה והם נהנים מתנאים טובים אבל ברגע שהחברה לא תעמוד ביעדים שלה, עולה הצורך להיפרד. הם לא חוסכים ליום סגריר ונוטלים על עצמם התחייבויות כספיות שמתאימות לתלוש השכר הנוכחי שלהם, אבל לא לוקחים בחשבון שיכול להיות גם אחרת.

זו גם הסיבה שהשבוע, כאשר צוין ה-1 במאי, חשוב היה להעלות על נס את ההתארגנויות של עובדי חברות ההיי-טק. הדבר שהניע אותם להתארגן הוא ניסיון להבטיח יציבות תעסוקתית ולמנוע פיטורים המוניים.

הסיפור של אינטל צריך להיות מקרה לקח לעובדים רבים אחרים בתעשייה, שטרם התארגנו. התלוש שהם מביאים הביתה בכל חודש חשוב מאוד, אבל חובה על כל אחד לוודא שביום עצוב, שבו יקראו לו ויודיעו לו על פיטורים, תהיה כתובת שאליה הוא יוכל לפנות – אם לא כדי לבטל את פיטוריו, לפחות על מנת למצות את זכויותיו.

האזהרה של שרגא ברוש

נשיא התאחדות התעשיינים, שרגא ברוש, פרסם היום (ה') הודעת אזהרה מפני גל פיטורים בתעשייה. ברוש מתייחס, באופן לא שגרתי, גם למהלך של אינטל ומתריע שעומד לפנינו גל של פיטורים במשק בכלל ובענף ההיי-טק בפרט.

על פי הנתונים של ההתאחדות, 1,205 מתוך 2,225 עובדים שפוטרו מאז תחילת השנה משתייכים לענפי ההיי-טק, הציוד והרכיבים האלקטרוניים. כלומר: יותר ממחצית המפוטרים מגיעים מהענף. ברוש לא מסתיר את דאגתו ממגמת הפיטורים בהיי טק: "אומרים שאנחנו מדינת היי-טק, אבל אני צופה שבגל הפיטורים הקרוב, גם הענף הזה לא יישאר חסין", אמר.

יש בהודעה של ברוש שני דברים לא רגילים: ראשית, שנציג המעסיקים, שהם אלה שמפטרים עובדים, מתריע מפני פיטורים – דבר מעניין וגם מדאיג. החידוש השני הוא המשקל המרכזי שהוא מייחס לענף ההיי-טק בגל הפיטורים שהיה ועוד יהיה. עד כה הייתה מעין הפרדה מלאכותית בין ענפי התעשייה ה-"יצרנית" והשירותים לענף ההיי-טק והאלקטרוניקה. אלה האחרונים היו לכאורה חסינים ונחשבו ליציבים.

המהלך של אינטל, ומהלכי פיטורים וצמצומים נוספים שמתחרשים כל הזמן מתחת לרדאר בחברות היי-טק, תורמים לתחזית העגומה ששחרר ברוש. הוא, כמו רבים אחרים, יודע שכל עובד בהיי-טק מייצר מקומות עבודה רבים לעובדים בשירותים שונים. מכאן שסגירת מפעל היי-טק היא פגיעה בענפים אחרים, בהם המזון, השירותים ואפילו ההובלות.

ברוש מפנה אצבע מאשימה לממשלה שלדבריו מנפחת את השירות הציבורי ולא מייצרת מקומות עבודה חדשניים יצרניים. הוא מוסיף נקודה כאובה ידועה: בענפי ההיי-טק, אחת הסיבות לצמצומים היא התחרות מול מדינות אחרות, שמציעות לחברות זרות תנאים לא פחות טובים מאשר בישראל, ובמקרים רבים עם הרבה פחות כאבי ראש, ביורוקרטיה ורגולציה. ברוש צודק באמרו שחברה שכבר הקימה מפעל ייצור בחו"ל לא תחזור לפה בקרוב.

השורה התחתונה: הפיטורים באינטל והאזהרה של ברוש צריכים להדליק נורה אדומה אצל מקבלי ההחלטות, וגם אצל העובדים בענף, שכיום מרגישים מצוין במקוםהעבודה שלהם, אבל חייבים לחשוב כל הזמן על היום שאחרי.