פוליטיקאי אנלוגי בעולם דיגיטלי

בשנים האחרונות נדמה שפוליטיקאים רבים מבינים, או לפחות מתחילים להבין, את המדיה החברתית. רבים מהם מתחזקים דפי פייסבוק (Facebook) תוססים שבהם הם פורסים את משנתם, לחלק מהם יש גם חשבונות טוויטר (Twitter) ולא מעטים מהם אף מעדכנים בעצמם. סטטוסים וציוצים של פוליטיקאים עושים כותרות ונכנסים לתקשורת – וזה הלוא מה שכל פוליטיקאי רוצה – וככלל, נראה שהם למדו את החומר.

גלעד ארדן נתפס כאחד מהם, או לפחות כפוטנציאל להיות פוליטיקאי מהסוג הזה. התדמית שלו היא של שר צעיר יחסית, טכנולוגי ומבין עניין. ואמנם, כשר התקשורת בממשלה הקודמת הוא עסק לא מעט בעניינים טכנולוגיים, כך שאמורה להיות לו היכרות מעבר לבסיסית עם רזי העולם הדיגיטלי החדש.

האמנם? האמירות שלו אתמול (ש') נגד פייסבוק ומארק צוקרברג אישית בתוכנית פגוש את העיתונות בערוץ 2 מוכיחות את ההיפך.

ארדן אמר, לא פחות ולא יותר, שיש לפייסבוק דם של חלק מנפגעי הטרור על הידיים, בכך שהיא לא עושה די להפסקת ההסתה מצד גורמים פלסטיניים שמפורסמת ללא הרף ברשת החברתית. הוא גם כעס על כך שפייסבוק "לא משתפת פעולה עם משטרת ישראל" ואף "מחבלת בעבודתה" – בניגוד, אגב, לטענת הרשת החברתית עצמה, שלפיה היא עובדת בצמוד לגורמים הרלוונטיים.

האמירות האלה של ארדן מעידות לא רק על ניסיון לשים את ספוט הטיפול בטרור במקום הלא נכון – שכן האחריות היא על הממשלה עצמה – אלא גם על חוסר הבנה בסיסי של המדיה החברתית: במדינה דמוקרטית, כמו שאנחנו לפחות מתיימרים להיות, ובעידן הנוכחי של זרימת המידע המהירה, לא ניתן להשתלט עליה לחלוטין. כולל לא כשמדובר בשטחים שאותה מדינה כובשת. בעייתי מאוד להכריח חברות למחוק מידע בצורה כל כך גורפת וכל כך ניתנת לפרשנות, בפרט אם מקורה של החברה במדינה אחרת וסוגיית המידה בה אפשר לאכוף עליהן את החוק במדינה נתונה במחלוקת.

יתרה מכך, ארדן טועה טעות גסה באמירותיו גם מאחר שהוא בעצם מעמיד בהן את פייסבוק כלעומתית לישראל, שלא לומר יריבה שלה. הטענות לפיהן לפייסבוק יש דם של נרצחי טרור על הידיים ושאר אמירותיו פוגעות בישראל ברמה הבינלאומית, בכך שהן מציגות אותה, או לפחות את הממשלה שלה, ככזאת שלא מבינה כמה דברים בסיסיים במדיה החברתית. כשמתייחסים לזירה הבינלאומית, מתייחסים לדעת הקהל במדינות מסוימות. אלא שמן הראוי להתייחס גם לדעת הקהל ב-"מדינה" הגדולה ביותר בעולם.

זאת, מעבר למופרכות שבטענות האלה – זה כמו ששר התחבורה יטען שלאגד, כחברה, יש דם על הידיים מאחר שאוטובוס שלה היה מעורב בתאונת דרכים.

סוף להסתה – לא בחוק

אמירותיו של השר לביטחון פנים מצטרפות לחוק שהוא רוקם בימים אלה ביחד עם שרת המשפטים, איילת שקד, במטרה "לשים קץ להסתה". עדיין לא ברור בדיוק מה החוק יכלול וכיצד הוא מתכוון לשים קץ לאותה הסתה, אבל אם ארדן ושקד חושבים שבאמצעות חוק הם יוכלו לגרום לפייסבוק ולשאר הרשתות החברתיות לצנזר ולחסום תכנים, ויביאו לסיום ההסתה – הם טועים. אלא אם כן האמצעים שהם מתכוונים להכליל בחוק לא דמוקרטיים.

נכון שחברות כמו פייסבוק, טוויטר, גוגל (Google) ואחרות הן לא כל יכולות, אף על פי שהן רוצות להיות, ונכון שלפעמים כדאי לקרוא אותן לסדר. נכון גם שהיה רצוי לו הן היו עושות יותר על מת לנטר דברי הסתה ולהסיר אותם מהרשת, וצריך לדרוש מהן לעשות סדר ולדאוג לכך שתכנים שקוראים לאלימות כלפי יהודים, או כל אדם אחר, לא יופיעו בהן. אלא שמכאן ועד לאמירותיו של ארדן, מכאן ועד לפתיחת חזית מיותרת נגד אחת החברות הגדולות בעולם, הדרך ארוכה.