ביומטריה – עניין של מתמטיקה

דבר לא היה מפתיע שלשום בערב (ב'), כאשר ראובן ריבלין, יו"ר הכנסת, החליט לדחות שוב – בפעם המי יודע כמה – את הצעת חוק הביומטריה. כל מי שעקב בימים האחרונים אחרי הסערה הציבורית שעורר החוק, ואחר הפעילות האינטנסיבית של חברי השדולה המתנגדים לחוק, יכול היה לצפות את שאירע.

חוק הביומטריה לא עלה להצבעה, כי אנשי הקואליציה חישבו את הקולות בעדו ונגדו ופחדו שהוא ייפול. היה זה הדבר האחרון שהיה חסר לבנימין נתניהו, ראש הממשלה, באחד הימים הסוערים בכנסת, על רקע פרשת פיצול תפקיד היועץ המשפטי והפה הגדול שאביגדור ליברמן, שר החוץ, פתח על התקשורת ועל עמיתיו חברי הכנסת.

שוב ושוב אנו נתקלים בתופעה ישראלית ייחודית. לא דנים בנושא חשוב ברצינות הראויה, אלא מכניסים אותו לתוך סד פוליטי, הניזון ממחלוקות ויריבויות במפלגות עצמן. כך, בליכוד, מפלגת ראש הממשלה, כך, בקדימה, מפלגתו של ח"כ מאיר שטרית שהוביל את החוק, וכך במפלגת העבודה, שחלק מחבריה יעשו הכל כדי להביך את אהוד ברק, שר הביטחון מטעמם.

הציבור מבולבל מהמידע החלקי שהתפרסם בקשר לחוק. רובו אינו מתנגד למרבית סעיפי החוק, שמטרתו להכניס את מדינת ישראל לעידן שבו תעודות הזהות תהיינה אמינות ותעשינה את המוטל עליהן – לזהות את בעליהן. למעשה, החוק עצמו התקבל בחיוב על ידי חברי הכנסת. הסעיף היחיד הבעייתי הוא סעיף 10, הקובע שיש להקים מאגר ביומטרי אחד שירכז את כל המידע שיילקח מהאזרחים.

להזכירכם: החוק עלה לדיון, בגלל צורך מאוד אקוטי: דרישת האיחוד האירופי ושלטונות ההגירה האמריקנים לצייד את הדרכונים הישראליים בשבב המכיל נתונים ביומטריים, כדי לאפשר את כניסתם של הישראלים באירופה וארה"ב. גם הפעם הצדיקה ישראל את המוניטין החפיפניקי שלה בעולם, ולא עמדה בלוחות הזמנים שהוקצו לה, פעם אחר פעם. המועד האחרון בהחלט בנקבע ונמסר לשרי הממשלה הקודמת והנוכחית, הוא אביב 2010. אם עד אז מדינת ישראל לא תיכנס לעידן הביומטרי, נצטרך להשיג ויזה לכל מדינה שנרצה לבקר בה.

נתניהו הטיל שלשום על מזכיר הממשלה, צבי האוזר, להקים ועדת שרים שתדון בנושא באופן מעמיק. יכול להיות שההחלטה שקיבל נתניהו, תגרום לכך ששוב לא נעמוד בלוח הזמנים. ייתכן כי היה מי שאמר לעצמו "נסתדר".

בוועדת המדע והטכנולוגיה בכנסת נערכו בקיץ האחרון ישיבות מרתוניות בהם דנו חבריה בסעיפי החוק. ישבו שם נציגים של משרד המשפטים, משרד הפנים ומומחים אחרים. מרבית חברי הכנסת שהתנגדו לחוק, כמעט ולא טרחו להגיע לישיבות. ח"כ שטרית מצא עצמו מצביע כמעט לבד על כל סעיף וסעיף, כולל סעיף 10 המעורר מחלוקת. היחיד שניהל מאבק ענייני הוא השר מיכאל (מיקי) איתן. הוא הביא את הנושא פעמיים לוועדת השרים לענייני חקיקה, ועדה שהעומד בראשה הוא פרופ' יעקב נאמן, שר המשפטים. נאמן פטר את עצמו ואת חברי הוועדה מלקיים דיון ענייני, ושלח את איתן לשר הפנים, אלי ישי. זה האחרון הוא הממונה הישיר על ביצוע החוק.

בכנס טעון ומתוח שנערך בקיץ האחרון במרכז הבינתחומי בהרצליה, השתתפו השרים ישי, מיקי איתן וח"כ שטרית. הוא חטף על הראש כמעט מכל מי שהיה באולם. השר ישי אמר אז כי הוא נכנס לעיסוק בנושא בידיים נקיות ללא דעות קדומות. הוא קרא למארגני האירוע, חברי הפורום הישראלי לאבטחת מידע, לבוא אליו עם רעיונות והצעות ענייניות, לפני שהצעת החוק עולה לדיון בכנסת. ככל הידוע, שום דיון רציני לא נערך אצל השר בנושא זה (ואם נערך – אזי איש לא טרח לדווח על כך). מנגד, בתקשורת המשיכו להופיע הנימוקים כבדי המשקל של המתנגדים להקמת המאגר הביומטרי.

הנה כי כן, בממשלה לא נערך דיון מעמיק ורציני בנושא. הוא גלש מהר מאוד לפסים פוליטיים. בפוליטיקה, כידוע – הרצינות והעומק הם אויביה הגדולים. שטחיות, קומבינות ותכסיסים הם שמות המשחק. וכך, החוק הונח על שולחן הכנסת מיד גם תחילת עבודתה בקיץ. בינתיים הגיעה פגרת החגים, והחוק נשאר באותו מצב. ועדת הכנסת לא מצאה תאריך נוח להעלותו. בחודש האחרון היו שמועות רבות על מועד ההצעה לדיון, ולבסוף הוא היה צפוי לעלות להצבעה ביום ב' השבוע.

עכשיו מבקש נתניהו להקים ועדת שרים שתדון בנושא בצורה מקצועית. אי אפשר שלא להקשות ולשאול: מדוע זה לא נעשה הדבר עד היום? מה כבר יכולה הוועדה לשמוע, לחדש או ללמוד שלא שמעה עד היום? הרי יש כאן שתי תפישות: האחת, הגורסת את הקמת מאגר המידע הביומטרי; השנייה, השוללת את הקמתו בשל החשש שיבולע לפרטים האגורים בו. זו הגורסת להקים את המאגר, סומכת על זרועות האכיפה, ואלה יעשו הכל כדי למנוע את הזליגה ממאגר זה. צודק אבי דיכטר, השר לביטחון הפנים לשעבר, שאמר אתמול, כי בישראל יש מאגרים רגישים וסודיים יותר מאשר זה הביומטרי שטרם הוקם – ואיש עדיין לא פרץ אותם.

היבט נוסף קשור לכוח שיש בידי השלטונות לעשות מניפולציה במידע רגיש כל כך. איש לא ערב לכך שבעוד כמה שנים עלולה לקום במדינת ישראל ממשלה שתרצה לעשות שימוש בנתונים מסויימים, כאלה שעד היום אסור היה לעשות בהם שימוש. מי ערב לכך שזה לא יקרה? איך מפקחים על כך? חוק אינן פתרון, כי חוקים נעשים על ידי פוליטיקאים שמשרתים את הממשלה, וחוק אפשר לשנות בקלות.

אבל אין חשש שדיון מעין זה, שישקול בכל ההיבטים בעד ונגד הצעת החוק, כמו גם בעד ונגד הקמת מאגר המידע הביומטרי – יתקיים במסגרת כלשהי, ממשלתית או אחרת. העיסוק במהות – נשכח, וכעת יעסקו בספירת האצבעות שיהיו בעד החוק, כדי שחברי הכנסת יוכלו להצביע וללכת הביתה בשלום.