חירות אמיתית בעולם תחרותי

עבודה בתחום ההיי-טק והטכנולוגיות הדינאמי טומנת בחובה אתגרים עצומים ודורשת לפתח כושר התמודדות וכושר הישרדות לא רגילים. העבודה בתחום זה היא מאומצת ותובענית. מי שנח לרגע או מי שנרדם בשמירה יכול למצוא את עצמו מחוץ למעגל. אי לכך, יש האומרים שמי שעוסק בתחום הוא במובנים מסוימים "עבד מודרני". אז איך מתמודדים ומשיגים את המטרה האמיתית בחיים?

לפני כ-30 שנה כשעבדתי בארצות הברית, התוודעתי לשיר אמריקני שפרט על מיתר בליבם של רבים, ונראה כמסמל במידה רבה את מהותם של העשורים שבאו אחריו: "חייב להיות חופשי… חייב להיות אני".

מילים אלה דיברו לדור של שואפי חירות, אך חלקם פירשו אותו לא נכון ולקחו זאת כהיתר להשליך את כבלי העבר מאחוריהם, לטובת מה שהם החשיבו בטעות בתור חירות. למעשה מילות השיר הללו מבטאות רעיון יהודי נצחי האוחז במפתחות החירות, והוא המודעות והמימוש העצמי.

היהדות מלמדת שבכל אחד מאיתנו מצויה נשמה גדולה. האתגר שלנו (והזכות) כאן על פני האדמה, הוא לרתום את כוחות הגוף למילוי שאיפותיה הנעלות של הנשמה. אם נצליח לנצל כוח זה, אין דבר שלא נוכל להשיג. כמו רוכב שרוכש שליטה מלאה על סוסו החזק, כך נגיע למטרתנו מהר יותר וטוב יותר. לעומת זאת, אם נניח לגופנו לפסוע בדרכיו מבלי לנווט אותו, הוא עלול להוביל אותנו לשדות רחוקים ולא רצויים.

כך, על פי התודעה היהודית, "חופשי להיות אני" משמעותו היא החירות לרדוף אחר רצון הנשמה – החלק בתוכנו ששואף לחיות את המיטב ולחוות את ההנאות העמוקות ביותר של החיים.

מאבק זה בין הגוף לנשמה בא לידי ביטוי כל הזמן:
● אני רוצה להיות בריא ובכושר טוב, אבל קשה לי להתעמל באופן קבוע.
● אני רוצה קריירה עשירה ומצליחה, אבל לא מתאים לי לעבוד הרבה שעות.
● אני רוצה להתחתן ולהקים משפחה, אבל "לא בא לי" להתחייב ולהקריב מעצמי.

כשאנחנו אומרים שאנחנו לא יכולים או שלא בא לנו, אנחנו הרבה פעמים מחליפים בין הנאה אמיתית לבין נוחיות, ופונים אל הפתרון המהיר ונטול הכאב, במקום לשאוף להנאות מתגמלות יותר – אהבה, משפחה, קריירה, שינוי העולם – שדורשות השקעה אמיתית אבל יוצרות תשואה נצחית בתמורה.

אז מהי חירות אמיתית? "חופשי להיות אני", משמעותו להיות חופשי מהמשיכה שלי לנוחיות, שמתבטאת במילים "לא יכול" או "לא בא לי", להיות אדון על האני הרגשי והגופני ועל כוחות הגוף שלי, ולרתום אותם להשגת ההנאות הרוחניות העמוקות ביותר.

החוכמה היהודית מספקת לנו מספר כלים להצלחה.

תבונה

קחו למשל אדם שרוצה לשמור על כושר ומחליט לרוץ כל יום 2,000 מטר. ביום הראשון אחרי 500 מטר, הוא כמעט נשבר. הגוף שלו צועק: "עוד צעד אחד ואני מת"!

התגובה הנדרשת לגוף היא: "בסדר, נעצור, אבל בוא נמשיך עד הצומת הקרובה". ואז, כשמגיעים אליה, מנסים שוב לרוץ רק עד לצומת הבאה, וכך הלאה… עד שבסופו של דבר האדם מצליח לגמור את 2,000 המטרים. הרעיון הוא לומר לגוף שזה לא "הכל או לא כלום".

עם קצת תבונה, אפשר לפרוק את הגוף ממאמצי ההגנה הטבעיים שלו.

בהירות

קחו דף ועט. בטור אחד רישמו את הרווחים ממימוש מטרת ה"אני יכול" שלכם. בטור השני, פרטו מה תפסידו אם תמשיכו בהתנהגותכם הנוכחית – אפשרות ה"אני לא יכול".

כתיבת הדברים תאלץ אתכם להבהיר לעצמכם מה בדיוק הרווח מול ההפסד. בהירות זאת תעניק לכם את הכוח להתגבר על ההשתוקקות לנוחיות, בכך שתראו כיצד המטרה – במשמעות עמוקה יותר – משרתת את האינטרס האישי שלכם.

עברו על הרשימה הזאת שלוש פעמים ביום – בוקר צהריים וערב.

ביטחון

אלוהים הוא בעל הכוחות כולם, הוא יודע הכל והוא האב הטוב והמוחלט בשמים. מהותו בשום פנים ואופן אינה פוחתת מכך שהוא מרעיף עלינו שפע ואפשרויות.

כך, אחרי שהבהרתם את האמביציות שלכם, בקשו מאלוהים לעזור לכם להתגבר על המכשולים. אולי עדיין ניתקע ב"לא בא לי", אבל אין דבר כזה "אני לא יכול". המפתח לעבודה הזאת הוא לבטוח בכך שאלוהים יעזור לנו להשיג את מטרותינו.

כך אנו משלימים את המעגל – כשאנו מחוברים למטרה האמיתית שלנו בחיים, אנו רוצים להשיג דברים נפלאים, ואנו יודעים שביכולתנו להשיג אותם.