של מי הזכויות האלו לעזאזל?

אחת מהסוגיות הבעייתיות בחוקי זכויות היוצרים בישראל נוגעת באתרים שמשדרים ברשת תכנים של רשתות שידור, לרבות תכנים שכרוכים בתשלום מיוחד. מן הפסיקות בנושא עולה מגמה מעורבת, שלא מספקת מענה חד משמעי על השאלות בתחום.

אז מה קורה כאשר אדם מחליט להפעיל אתר אינטרנט בו ניתן לצפות באירועי ספורט שונים ללא תשלום? זהותו של בעל האתר הרי אינה ידועה, והוא אינו גובה תשלום על השידורים, אז לכאורה אין הם מניבים לו רווח. אם כך, האם היתה כאן הפרת זכויות? עורכי הדין של ליגת הפרימייר ליג, שהיא חברה מסחרית המאגדת תחתה קבוצות כדורגל בליגת-העל האנגלית, פנו לבית המשפט המחוזי בתל אביב לפני כמה חודשים, בדרישה שיחייב את ספקיות האינטרנט שמשרתות אתר שכזה לחשוף את זהות מפעילו, על מנת שיוכלו לתבוע אותו. הפרימייר ליג, כידוע, מוכרת את זכויות השידור שלה לרשתות בכל העולם בעסקות בהיקף מיליונים. לטענת עורכי הדין של הליגה, יש כאן הפרת זכויות יוצרים, ומחובתן של הספקיות לחשוף את פרטי האדם שהחליט להעביר את השידור באתרו ללא רשות.

הספקיות סירבו, והנושא הגיע לדיון אצל השופטת ד"ר מיכל אגמון-גונן, שפסיקתה היתה מפתיעה למדי: היא קבעה, כי למרות שלכאורה יש כאן הפרה של זכויות, אותו בעל אתר לא הפיק רווחים מהשידור ואינו מאחסן את המידע בשרתיו, אלא מהווה בסך כל תחנת מעבר.

בהמשך, בית המשפט נדרש לשאלה האם יש לאפשר הליך משפטי נגד צד אשר זהותו אינה ידועה, כלומר לנהל את ההליך תוך שמירה על אלמוניותו. בית המשפט קבע, כי כל עוד החוק אינו אוסר זאת, הרי שיש לאפשר התייצבות של גורם אנונימי למשפט, שכן אחת מאושיות הרשת היא היכולת להישאר עלום-שם.

עורכת הדין נעמי אסיא, המתמחה בזכויות יוצרים, קניין רוחני ודיני מחשבים, סבורה, כי מדובר בהחלטה מעניינת. לדעתה, למרות שההחלטה אינה קובעת תקדים, היא מיוחדת. אחד הדברים המרכזיים שעמדו כאן, לדעתה של אסיא, היא סוגיית האיזון בין מי שמחזיק בזכויות יוצרים וזכותו להגן עליהן, לבין חופש הביטוי של המשתמשים ברשת האינטרנט. השופטת קבעה, מעירה אסיא, כי יש מקרים רבים בהם מישהו מעלה לרשת תכנים שאין בהם שום עניין מסחרי, גם אם הם מוגנים בזכויות יוצרים, ולכן אין מקום לחשוף את זהותם.

אסיא מעירה, כי השופטת התייחסה גם לנושא של זכות הציבור לצפות במשחקי ספורט, וקבעה שזו זכות בסיסית של המשתמשים, ולדעת אסיא זוהי קביעה משמעותית ביותר שתעלה בוודאי בדיונים שונים הקשורים לשידורי טלוויזיה בכלל. יותר מכל, אומרת אסיא, יש לשים לב לחלק בפסיקה שעוסק בהפעלת מבחנים בנוגע לחשיפת זהויות המשתמשים ברשת. היא אף סבורה, שמי שתובע חייב להוכיח בוודאות, כי אכן נעשתה הפרה חמורה של זכויות, בטרם בית המשפט יחשוף זהותו של גולש.

השופטת דחתה, כאמור, את תביעת הפרמייר ליג ולא אפשרה את חשיפת זהותו של אותו אלמוני, תוך שהיא מרחיבה את הדיון בסוגיה של תום לב בעצם העברת השידורים, שאינם מונעים ממניעים עסקיים.

לסיכום, אומרת עו"ד אסיא, כי החלטתה של השופטת מנומקת וברורה, ושבמקרה זה אפשר היה להכיל את עקרון השימוש ההוגן. אולם, היא אומרת, כי היא לא מסכימה עם השופטת לגבי הקביעה, כי לא קיימים זכויות יוצרים בשידורים חיים.

התובעים הגישו ערעור לבית המשפט העליון. בינתיים, סביר מאוד להניח שנושא זכויות היוצרים בשידור חי באינטרנט עוד יעלה לסדר היום. שווה לעקוב.