המאגר הביומטרי: לא סוף פסוק

החלטתו של שר הפנים, אריה דרעי, על הקמת המאגר הביומטרי העבירה את הדיון הארוך בסוגיה הזו שלב אחד קדימה – לשלב המעשי. לאחר שנים של מסמוס, שבהן שלושה שרי פנים עשו הכול כדי לא לקבל החלטה, השר דרעי אזר אומץ והכריע: הפיילוט הסתיים ועכשיו הגיע הזמן לתרגם אותו לחוק, שקובע שבמאגר הביומטרי יהיו תמונת פנים ושתי טביעות אצבע של כל אזרח בישראל שמגיע להוציא תעודת זהות חכמה. עם זאת, הוא קבע שהאזרח יוכל לסרב לתת טביעות אצבע.

כמיליון אזרחים השתתפו בפיילוט, שהחל בתקופת כהונתו של השר גדעון סער ונמשך עוד ועוד מאז, מאחר שאף אחד לא ממש הגדיר את מדדי ההצלחה שלו. לזכותו של דרעי אפשר לומר שהוא לפחות התחיל להוציא את הפרויקט הזה מהבוץ העמוק בו היה תקוע. השאלה עכשיו היא לאן זה ילך.

הוויכוח על המאגר מלווה במאבק ציבורי של גופים אזרחיים, שמתנגדים לו באופן עקרוני. צריך להבדיל ולהבין שאותם גופים לא מתנגדים לכך שאזרחי ישראל יקבלו תעודות זהות דיגיטליות, שביום מן הימים, כאשר הפרויקט הזה ייצא לפועל, יאפשרו להם לקבל שורה של שירותים שיקלו על חייהם. ההתנגדות היא להקמת המאגר שישמור את המידע הביומטרי של כל אחד מאיתנו במאגר שלטענת תומכיו אמנם בלתי ניתן לפריצה, אבל המתנגדים, ובהם מומחים לאבטחת מידע, טוענים אחרת. תומכי המאגר סבורים שאין שום סיבה שאזרחים בישראל לא יתנו טביעות אצבע שיישמרו במאגר ממשלתי, בדיוק כפי שהם לא נרתעים מלתת טביעות אצבע כשהם נוחתים בארצות הברית, למשל.

אלא שההשוואה הזו מטעה ולא במקומה. נכון הוא שישראל נדרשת כבר מזמן לעבור לדרכונים ביומטריים וכי התנאי לכך הוא טביעות אצבע. אבל בהבדל מתעודת זהות, דרכון מוציא מי שבוחר לנסוע לחו"ל, לאותן מדינות שדורשות טביעות אצבע. יכול אזרח ישראלי להחליט שהוא לא יוצא מהארץ והוא לא יחויב בכך. לא דומה המצב לגבי תעודת זהות לכלל האזרחים. על פי התוכנית, החוק, אם יאושר, יחייב כל אזרח ישראלי להוציא בשלב מסוים תעודה חדשה דיגיטלית.

מה יקרה למי שלא ירצה להצטרף למאגר? ברמה העקרונית, לא יקרה לו כלום כל עוד בכל פעם שהוא יידרש לתת תעודה מזהה, רישיון הנהיגה יספיק (במידה שיש). תומכי המאגר ואלה שמפעילים אותו מציינים שהחוק המוצע מאפשר, כאמור, שלא לתת טביעות אצבע ולמי שכבר נתן – לבקש שיסירו אותן, במגבלות מסוימות. הם מתחייבים שנתוני המאגר לא יעברו לגורמים כמו משטרה או גורמי אכיפה אחרים, למעט אם יוצאו צווי בתי משפט.

מעבר לעניין אפקט האח הגדול, מתנגדי המאגר העלו בשורה של דיונים הוכחות שמראות כי תהליכי הזיהוי של האנשים המבקשים לקבל תעודה דיגיטלית אינם הרמטיים, ונמצאו ליקויים בחלק מהמכשירים. המומחים ניהלו ויכוחים אין סופיים לגבי תקנים ובשורה התחתונה, לא נמצא גורם אחד מתכלל שיגיד שסיכויי הזיופים של תעודות דיגיטליות הם נמוכים ביותר ולכן, יש ללכת על הפתרון הזה.

האם דרעי בכלל רוצה את המאגר?

השר דרעי, לאחר שנכנס לתפקידו, ביקש תקופה מסוימת על מנת ללמוד את הנושא. והוא אכן עשה זאת – שמע את כל הגורמים, נחשף לשאלות ולאתגרים והודיע שהחליט ליישם את המאגר הביומטרי. באופן טבעי, התעוררה מהומה ציבורית לא קטנה מצד אותם גופים וח"כים שנאבקים בחוק.

צריך להבין שהחלטת השר אינה סוף פסוק. החוק הביומטרי צריך עוד לעבור כמה משוכות. השלב הראשון הוא ועדת השרים לענייני חקיקה. בפעם הקודמת שהחוק הועמד לאישור עצר אותו ח"כ מיכאל איתן, בדרישה לערוך פיילוט. השלב השני הוא הצבעה בכנסת. גם כאן הנושא עוד לא סגור, שכן לאורך כל הדרך ניתן היה לראות שיש ח"כים גם מסיעות הקואליציה שמתנגדים לחוק. כך, למשל, הקואליציה החליפה את ח"כ שרן השכל בוועדה של הכנסת שדנה בנושא מאחר שהיא מתנגדת למאגר. בנוסף, ח"כ דוד אמסלם, שאמנם צפוי לתמוך בחוק, ניהל בקיץ האחרון דיון נוקב עם נציגי משרד הפנים ורשות האוכלוסין, העלה שאלות קשות והודיע שהאצבע שלו אינה אוטומטית.

מכאן שאין רוב אוטומטי להעברת החוק, אלא אם כן ועדת השרים לחקיקה תאשר אותו, ואז זה מחייב את כלל הקואליציה, על 66 חבריה. מה גם שבג"ץ ככל הנראה ייכנס לתמונה – התנועה לזכויות דיגיטליות כבר הודיעה שתגיש עתירה בעניין. בפני השופטים יעמדו שאלות כבדות משקל, בין היתר בקשר לאמינות הזיהוי, ליכולת למנוע זיופים ולגבי עצם היכולת של המדינה לשמור על המאגר שלא ייפרץ בעידן ששום דבר לא בטוח.

בנוסף, יכול להיות שגם להשערה הבאה יש בסיס במציאות: השר דרעי לא ממש מתלהב מהרעיון והוא לא משרת שום אינטרס של קהל המצביעים שלו. הוא לא ייצור משבר בגלל זה ובוודאי שלא יפרק ממשלה. מכאן שאולי גם הוא מקווה שבג"ץ יחלץ אותו מהסבך הזה, יפסול את החוק ויקבור אותו. כך או כך, ההחלטה של דרעי מאתמול היא רק הקדימון למערכה המרכזית שעוד לפנינו.