הקמת המאגר הביומטרי – בכייה לדורות

שאלת הביומטריה מעסיקה את העולם כבר לא מעט זמן, כולל את ישראל. הצורך עלה בשנים האחרונות בעיקר מסיבות ביטחוניות, תוך שגופי ביטחון רבים ברחבי העולם רואים אותו בעין אוהדת. כך, הביומטריה נכנסה לנמלי תעופה שונים בעולם, משמשת את גופי המודיעין והמשטרה במדינות שונות וגולשת גם אל התחום ה-"אזרחי".

גם אצלנו הסוגיה נמצאת על הפרק כבר כמה וכמה שנים. ב-3.5 השנים האחרונות נערך פיילוט לבחינת הנושא, שאמור היה להימשך שנתיים. אלא ששרי הפנים ביקשו הארכות, ככל הנראה כי אף אחד מהם לא רצה להיות זה שיקבל את ההחלטה על הקמת המאגר. השר הנוכחי, אריה דרעי, כנראה הבין שמגוחך להאריך את הניסוי שוב, והחליט ללכת אחרי הגורמים במשרדו, שכל כך נלהבים להקים אותו.

אני לא יודע האם שרי הפנים הקודמים תמכו בסתרי ליבם בהקמת המאגר הביומטרי או לא והאם דרעי רוצה באמת ובתמים בהקמתו או שהוא נאלץ לקבל את ההחלטה כפי שכפאו שד. כך או כך, מדובר בהחלטה בעייתית מאוד, אולי אחת הבעייתיות בכל הנוגע לאבטחת המידע ולפרטיות של אזרחי ישראל.

מאגרי מידע יכולים להיפרץ, גם אם הם מוגנים בהגנות הטובות ביותר. לא אני אומר את זה, אלא המומחים. זאת לא שאלה תיאורטית – מאגרים בעולם נפרצו, למשל המאגר עם שמות הסוכנים של ה-CIA, מאגר הלקוחות של טארגט (Target) ואצלנו – מאגר המצביעים בבחירות. לכן, הטענות של תומכי הקמת המאגר שלפיהן הוא מאובטח מ-א' ועד ת' נראות תמוהות ואם לנקוט בלשון המעטה, יש למתנגדים להקמת המאגר הביומטרי על מה להסתמך.

מה ניתן לדעת עליכם לפי טביעות האצבע?

על פי החלטת השר, כל אזרח ישראלי שיגיע על מנת להוציא תעודת זהות חכמה (ובאיזשהו שלב, כל אחד מאתנו יצטרך לעשות זאת) יידרש לתת תמונת פנים ושתי טביעות אצבע. לטביעות האצבע הוא אמנם יהיה רשאי לסרב, אבל לא כולנו ניתן את הדעת לעניין.

מדע טביעות האצבע נקרא דרמטוגליפיקה. בעזרתן, ניתן לדעת מי אנחנו ולנתח את האישיות שלנו, ברמת דיוק גבוהה ביותר. ידעתם, למשל, שאם בטביעות האצבע שלכם יש קשת או קימור במרכז, אתם חרוצים ומשקיעים את כל מרצכם במה שאתם עוסקים בו? שאם הן נראות כמו מערבולת, אתם אנוכיים ותחרותיים?

ייתכן שאתם שואלים עכשיו: או.קיי, המדינה תדע מה תכונות האופי שלנו. למה לפחד מזה? התשובה מתחלקת לשניים: ראשית, כי את הנתונים האלה ניתן להמשיך ולנתח, ולהסיק מסקנות לגביכם, שיובילו את הרשויות לעשות דברים שאולי לא תרצו שהן יעשו. ושנית, כי אין לדעת למי זה יגיע. גם אם אתם סומכים על המדינה ועל כל אחד ואחד מהעובדים שתהיה להם גישה למאגר, גם אם אתם חושבים שהנתונים האלה לא יכולים לגרום לכם נזק כשהם נמצאים אצל גורמים רשמיים, מה יקרה אם המאגר ידלוף? אם נתונים של מאות אלפי ואף מיליוני אזרחי המדינה יגיעו לחברה מסחרית שאתם לא יודעים מה האינטרסים שלה, ארגון פשיעה או חלילה מדינת אויב? האם אתם רוצים שיש סיכוי, ולו הקטן ביותר, שנתונים עליכם יגיעו לפושעי ולוחמי סייבר עוינים?

יש להניח שהגורמים הרלוונטיים ברשות לניהול המאגר הביומטרי ובגופי הביטחון עשו ועושים כל מה שהם מעלים על הדעת כדי שהמאגר יהיה מאובטח ככל הניתן. אלא שנראה שהם לא לקחו בחשבון מספיק את דעתם של המתנגדים, חלקם מומחי אינטרנט ואבטחת מידע מהשורה הראשונה, ואפילו המומחה הכי גדול לא יכול לאטום את המאגרים האלה הרמטית.

בנוסף, תומכי המאגר אומרים לנו שיש מכה של גניבת זהויות ושהרבה יותר קשה לעשות אותה כשמדובר בתעודות חכמות, בוודאי לעומת הנייר, הקל לזיוף. כאן עולות כמה שאלות: ראשית, אם יש מכה כל כך גדולה של גניבת זהויות, למה לא שמענו עליה עד עכשיו – ובגדול? מדוע העניין היה מתחת לרדאר? האם מישהו בממשלה הסתיר את הנתונים? מה גם שהתומכים לא מפרידים בין תעודות הזהות החכמות לנושא המאגר. הם עושים זאת בכוונה, כי הם יודעים שגם רוב מתנגדי המאגר תומכים בתעודות זהות חכמות, אבל רוצים להכניס את שניהם באותה החבילה. כלומר: רוצים רק תעודות חכמות? אין דבר כזה – או הכול או כלום.

נראה שהמתנגדים הפסידו

האם מדובר בסוף פסוק? לא. זהו תיקון לחוק שחייב לעבור את הליכי החקיקה הרגילים: ועדת השרים לחקיקה ולאחר מכן שלוש קריאות בכנסת (מאחר שקרוב לוודאי שזאת תהיה הצעת חוק ממשלתית, לא דרושה קריאה טרומית). מה גם שהתנועה לזכויות דיגיטליות כבר הודיעה שתעתור נגדו לבג"ץ.

אלא שאני לא אופטימי – לאחר ששר הפנים קיבל את ההחלטה, סביר להניח שהקואליציה תתמוך, אף על פי שגם בה יש קולות מתנגדים. אולם, מרגע שההצעה מתקבלת בוועדת השרים לענייני חקיקה, היא מחייבת כל אחד ואחד מ-66 הח"כים של הקואליציה. לאחר מכן, אני לא רואה את בג"ץ מתערב ומבטל את החוק. קרוב לוודאי שבתנועה לזכויות דיגיטליות ימצאו עילות משפטיות טובות, אבל למרות מה שאומרים, בג"ץ לא ממהר לבטל חוקים ועושה זאת רק אם הוכיחו לו מעל ומעבר שהחוק לא חוקתי ופוגע בזכויות האדם, מה גם שבג"ץ של היום הוא לא בג"ץ של עידן אהרון ברק ודורית בייניש – הוא יותר שמרן ופחות נוטה לצאת ראש בראש מול הכנסת. הכנסת, אם כבר, יוצאת ראש בראש מולו.

נראה שהמתנגדים לחוק הפסידו. אלא שכמובן שאסור להם לוותר ולהרים ידיים – זאת מלחמה חשובה מדי. ומי יודע, אולי בג"ץ, ואולי אפילו הכנסת, בסופו של דבר יחליטו אחרת.