ההון האנושי כהשקעה כדאית

לפעמים דברים כל כך מובנים מאליהם, שעולה וצצה השאלה: איך לא חשבו על זה קודם? כך היא ההצעה לתיקון חוק עידוד להשקעות הון. את התיקון הציע ח"כ רוברט אילטוב (ישראל ביתנו), יושב ראש השדולה לקידום ההיי-טק בישראל. עיקרו: להכליל בחוק עידוד להשקעות הון את ההשקעה בהון האנושי, ולהחשיבה כהשקעה בתשתיות לכל דבר ועניין. ח"כ אילטוב מבקש, באמצעות תיקון זה, להסיר כמה מסיכות מעל פני החברה הישראלית, ולנתץ מוסכמות שכולם יודעים על קיומן, אבל אף אחד לא קם כדי להתמודד איתן. הצעת התיקון לחוק גורסת שחברות או מפעלים בתחומים שונים, שמשקיעות בהון האנושי, משמע בבני אדם – זכאיות לסיוע על פי החוק לעידוד השקעות בהון. החוק נחקק לפני שנים רבות, ונועד להיות הזרוע של הממשלה בדרכה לעודד תעשיות להשקיע בציוד ובטכנולוגיה –  כדי שיוכלו ליצור מקורות תעסוקה.

אבל כאשר חוקקו את החוק, היחס בין השקעות הון בציוד ובכלים לבין ההשקעה בהכשרת כוח אדם, עמד ברוב המקרים לטובת הציוד, שטח המפעל או בית התוכנה, וכלל גיוס הון מבנקים או קרנות. ההטבות שניתנו היו באמצעות מס, פטורים למיניהם, ועוד שורה של תקנות בעלות משמעות כספית עבור חברות צעירות.

החוק התגלה כבר מזמן כבעייתי. לא מפני שהוא לא טוב, אלא מפני שהוא מנוצל ומופעל בצורה לא שוויונית, וזאת מבלי שאיש התכוון לכך. אחת הסיבות לכך היא העובדה שהמציאות המשתנה הפכה את ההון האנושי בחברות מסוימות למקור ההשקעה העיקרי. כדוגמה אפשר לקחת בתי תוכנה או מרכזי פיתוח שונים, שם עיקר ההוצאה הוא לטובת משכורות והכשרת כוח אדם. על פי חוק עידוד השקעות הון, אותו מפעל לא זכאי להטבות כלשהן, שכן אין הוא משקיע בתשתיות. על מנת שיזכה בחלק מההטבות המוקנות לו בחוק, על אותו מפעל להשקיע השקעה מוגברת בציוד ובכלים, גם אם הוא לא ממש צריך זאת.

השקעה בכוח אדם אינה רק בשכר. גם אם מפעל או חברה משקיעים בציוד לו הם נזקקים – עליהם להכשיר אנשים לשם כך. כשברצונם לגייס אנשים בעלי ניסיון, סביר להניח שישלמו להם לא מעט, בשל היותם בעלי מקצוע נדרשים. לחילופין – הם ינסו להכשיר אנשים מתוכם, או לגייס אנשים חסרי ניסיון. עלות ההכשרה הזו היא יקרה: אתה יודע היכן אתה מתחיל, אולם אינך יודע איפה אתה מסיים. לכן באה הצעת התיקון לחוק ואומרת למדינה: במקום שתשמרי לעצמך את אותם כספים, אשר לעיתים הם לא מנוצלים, ולחילופין תאלצי ארגונים לחפש כל מיני פינות כדי ליהנות מפירות החוק – הכירי בהון האנושי כתשתיות, ובהשקעה בו – כהשקעה בתשתיות. כך יוכלו לקבל את ההטבות מי שבאמת זקוקים להן.

כל פוליטיקאי מתחיל, הנואם את נאומיו הראשונים על תעשיית ההיי-טק, קושר אותה קשר הדוק להון האנושי ברמה הגבוהה שאנו מתברכים בה. כל מנהל בתעשייה יודע שההבדל לפעמים בין מוצר פורץ דרך ובין השקעה כושלת, הוא איכות כוח האדם שאתה מצליח לגייס, וכמות המשאבים שביכולתך לשלם לו.

בתיקון להצעת החוק של ח"כ אילטוב יש הרבה יותר מסתם עוד תיקון. אם התיקון יתקבל, או אז תכיר המדינה בהון האנושי שלה כהון שווה ערך לכל אחד מסוגי ההון האחרים. הוא יבטא את העובדה שגם המחוקקים וגם הממשלה, מגיבים באופן גמיש לשינויים של המאה ה-21. כל הפעולת שמפעל עושה – רכישת מחשבים, תוכנות, שכירת מבנים ותחזוקה שוטפת – לא יכולים לקיים תעשיה חכמה אם לא מכירים במרכיב העיקרי שלה, הרי הוא ההון האנושי. את המרכיב המרכזי הזה יש לעודד, על המעסיקים לטפח אותו, ללמד אותו ולאפשר לו לתת לעסק להצמיח אותו למקומות שלא חלם עליהם. על סף סיומו של העשור הראשון במאה החדשה, יהיה זה מוזר מאוד אם ספר החוקים של מדינת ישראל לא יכלול חוק שיכיר בהשקעה בבני אדם כהשקעה שיש עליה הטבות. כל כך פשוט, כל כך מתבקש.