ציונות גלובלית
חגיגות ה-60 לייסוד פעילותה של יבמ בישראל מהוות חגיגה למשק הישראלי כולו ● זהו אותו משק שגדל במקביל ליבמ ואותו משק שהצמיח תעשיית היי-טק לתפארת - הרבה בזכות יבמ
לגיליון החדש של הירחון InformationWorld, שרואה אור השבוע, מצורף מוסף מיוחד לרגל חגיגות ה-60 שנה להיווסדה של יבמ (IBM) ישראל. אחת הסיבות שבחרנו לציין את המאורע, היא שהפעילות של יבמ בארץ שזורה ללא ספק בתולדות התפתחות המשק והחברה הישראלית. הענק הכחול, שכבר אז היה ענק בקנה מידה בינלאומי, החליט לתקוע פה יתד ב-1949 – זמן קצר לאחר קום המדינה.
הכל החל כאשר דוד בן-גוריון פנה להנהלת החברה, וביקש לברר על הכדאיות שבהשקעה במערכות עיבוד נתונים. כבר אז התמודדה ממשלת ישראל עם בעיית העדר שימור ידע, בין היתר בעקבות נטישתם של פקידי המנדט הבריטי. הימים היו ימי העליות, והיה צורך דחוף במערכות עיבוד ממוכנות שתדענה להתמודד עם שלל המידע. רצה המזל, והשליח של יבמ שהגיע לארץ, דיווח לבוסים שלו שהוא מזהה פוטנציאל עסקי רחב מאוד במדינת היהודים, וכל השאר – היסטוריה.
במשך שנים הייתה יבמ חברת הטכנולוגיה היחידה שפעלה באופן ישיר בישראל. הימים הקשים שעברו אז על היישוב היהודי לא הרתיעו את ראשי החברה, והם פעלו במרץ על הקמת הסניף. כאשר מסכמים 60 שנה, ברור הוא שיבמ ראתה בישראל פוטנציאל כלכלי, ולכן ביצעה את כל ההשקעות הללו פה, שכן רק טעמים כלכליים יכולים להוות הצדקה לפעילות רבת שנים כמו זו של יבמ פה. אם תרצו, זוהי הציונות הכלכלית הגלובלית שנוצרה מזהות אינטרסים בין חברה עסקית לבין מדינה בהתהוות.
בראיון מיוחד לרגל המוסף, שמובא גם במהדורה מקוונת זו שלפניכם, מגלה לראשונה המנכ"ל הנוכחי של יבמ ישראל, מאיר ניסנסון, כי נציגים של חברות רב-לאומיות רבות שפתחו כאן סניפים ברבות הימים, הגיעו אליו כדי ללמוד על הפלא הזה – של חברה-רב לאומית גדולה שמצליחה לשרוד באחד המקומות הדינמיים בעולם. על פי ניסנסון, התשובה לכך פשוטה: השלוחה הישראלית של יבמ מצליחה לייצר ערך כלכלי מספיק חזק כדי לשכנע את ראשי החברה העולמית לפעול פה ב-60 השנים האחרונות, שלא היו בהכרח קלות.
אם תרצו, סיפורה של יבמ ישראל הוא גם סיפורו של המשק הישראלי והתפתחות ההון האנושי שלו. אם כן, אחד הערכים המוספים עבור חברה רב-לאומית בפעילות בישראל הוא היכולת הטכנולוגית הגבוהה של האנשים פה והמוטיבציה לאימוץ טכנולוגיות חדשות וכמובן הפיתוחים הישראליים. מרכזי הפיתוח שהקימו פה חברות דוגמת יבמ, HP, אינטל (Intel) סאפ (SAP) ואחרות, מפתחים במקרים רבים את חוד החנית של מוצרי החברה.
חברות הזנק ישראליות רבות החלו את דרכן במחלקות IT בארגונים גדולים, ורק בזכות העובדה שהוכיחו שהמוצר עובד שם – נאותו נציגי החברות הגדולות לבחון את אימוץ הטכנולוגיה שלהם. אחד הסיפורים הידועים הוא הסיפור של XIV ויבמ. למרות כל הקשרים שצבר משה ינאי בזכות עברו המפואר ב-EMC, הזדקק מייסד XIV להתקנה בבנק לאומי, כדי לעניין את אנשי יבמ. כשבוחנים את הנושא מהזווית הזו, מגלים שוב את עוצמת הפספוס וחוסר היכולת של הראייה לטווח ארוך של כל ממשלות ישראל בכל הקשור להיי-טק, מדע וטכנולוגיה. לו היינו מתייחסים באותה רמת רצינות להישגים של הטכנולוגיות הישראליות שהגויים מעבר לים מתייחסים אליה, יתכן והיינו במקום אחר כיום. אבל זה לא קורה ולאף אחד לא ממש אכפת.
תרבות ניהולית
חברות כמו יבמ תרמו רבות גם לשיפור התרבות הניהולית הישראלית. זה לא קרה ביום אחד, והתהליך עוד לא הושלם, אך הוא בהחלט מתבצע. כל מי שעבד אי פעם בחברה רב-לאומית, מכיר את הקונפליקט הקבוע שקיים בין המטה העולמי – שמנסה להכתיב סטנדרטים, לבין המנהל המקומי – שנאלץ להתמודד עם תרבות ודפוסי החשיבה המקומיים.
יהושע מאור, המנכ"ל הקודם של יבמ ישראל, מתייחס לנושא זה בראיון שיתפרסם עמו השבוע במוסף המיוחד של InformationWorld. לדבריו, ההנחה לפיה למנהל מקומי בחברה רב-לאומית אין מרחב תמרון ניהולי, אינה נכונה. מאור מתאר זאת באמצעות המאבק שניהל בתרבות האלתורים הישראלית. בעיני העולם, הישראלים הם אלופי האלתורים, ויש לא מעט מקרים שזה מצליח להם. אבל, לפחות על פי מאור – כיום מנהל בכיר בקבוצת הנדל"ן של יצחק תשובה, צריך לשמור את התכונה הישראלית הייחודית הזו רק למקרי חירום. ביומיום חייבים להרגיל את עצמנו לעבוד על פי מתודולוגיות סדורות – בלי קיצורי דרך ובלי הנחות, אומר מאור. כיום, אותם נהלים שמתאר נאור הפכו לסטנדרט מקובל. אם תרצו, זו היא עוד תרומה חשובה שתרמה הגלובליזציה לאתוס הציוני.
60 שנות פעילות הענק הכחול בישראל הם גם חגיגה לתעשייה כולה – זו שנבנתה על שילוב נדיר של עסקים וציונות.
תגובות
(0)