האם נכון להוציא את מרכזי הפיתוח לחו"ל? בעד ונגד

בעד – אריה פרידמן, חבר הנהלת Silicon Service

"Silicon Services עוסקת בשלושה תחומים עבור לקוחותיה בכל העולם: תכנון ASIC מערכות משובצות מחשב (Embedded Systems) ו-SOC. החברה ניסתה והקימה בעבר מרכז פיתוח בישראל. עם חלוף הזמן עלויות הפיתוח הגבוהות בישראל גורמות לשחיקה רבה ברווחיות ותחרות על כוח אדם מקצועי הניעו את החברה לעבור לרומניה".

מה הסיבה להוציא את הפיתוח לחו"ל?
"החברה החליטה להתרכז במרכז פיתוח בעיר יאש ברומניה – מקום בו קיבלה תמיכה מהאוניברסיטאות המקומיות ומכוני מחקר. כיום החברה מעסיקה כ-100 עובדים, מרביתם סטודנטים וכ-10 אנשי סגל מובילים בתחומם. החברה משלבת את הידע והמחקר המקומיים ברומניה עם תובנות ניהוליות מעולם הסטארט-אפ הישראלי והסינרגיה הזו מובילה להצלחות יוצאות מהכלל במענה ללקוחות מכל העולם".

"עלויות הפיתוח הזולות יחסית לישראל ומיקומה של רומניה כחלק מהאיחוד האירופי תורמות בצורה משמעותית ליכולת התחרותית של החברה. הסטנדרטים האירופיים בתחומים כמו שמירה על סודיות ועמידה בתקנים, מוטמעת בכל תרבות הארגון".

האם האיכות שלהם מתחרה באיכות של המפתחים הישראלים?
"בכדי להגיע ליכולות פיתוח דומות למקובל בישראל (איכות, עמידה בזמנים, ותכולה) החברה משלבת מנהלים ומפתחים ישראלים בנקודות מפתח ובחברה בעיר יאש.  בעיה נוספת בישראל מלבד עלויות הפיתוח, היא ניידות העובדים הגורמת לאובדן ידע המאלץ לחזור על שלבים בפיתוח. ברומניה נאמנות העובדים למקום העבודה גבוהה ועליות הפיתוח זולות יותר. הידע המקצועי רחב".

נגד – צבי מרום, איגוד תעשיות החדשנות ועתירות הידע בהתאחדות התעשיינים ומנכ"ל BATM

"אני מאמין באיכות הישראלית. אבל גם שם המצב קצת מורכב: הגיוני להוציא פיתוח אבל תלוי איזה פיתוח. את השפיץ של הפיתוח כדאי מאוד לעשות בארץ בזכות הידע הספציפי והיכולות ספציפיות, אבל אם מדובר על כתיבת קוד פשוטה אין אפשרות לעשות את זה בארץ בגלל המחיר".

"לחברה שלנו יש שתי חטיבות – אחת עוסקת בתקשורת וסייבר והשניה בביומד. ליבת הפיתוח נעשית בארץ ואנחנו מחזיקים מאות מהנדסים. עם זאת אנו מעבירים עבודות תכנון לאוקראינה, ולאיטליה. זה תלוי במומחיות ובעלויות. מה שחשוב זה היכן נמצא המטה ואיפה מתקבלות ההחלטות ואיפה מתבצע הייצור. הפיתוח במהותו לא שונה מייצור. אם אתה עשה רק פיתוח ואת הייצור אתה עושה במקום אחר, זו גם לא שמחה הכי גדולה בעולם".

"כמובן שהמינון הוא מאוד קריטי. אבל מצד שני אין להכחיש שהעלויות במדינת ישראל עולות ועולות וגם יש מחסור נורא בכוח אדם. במצב שבו ארגונים רב-לאומיים גדולים מוכנים לשלם סכומי פרימיום למהנדסים, וכך עושים גם סטארט-אפים שאחר כך נמכרים, גם קשה להשיג אנשים טובים. לכן תעשיות צריכות לשלם הרבה".

"דעתי היא שהפיתוח צריך להיות מלווה בייצור אחר כך גם בישראל. אנחנו מייצרים הרבה בארץ וגם דברים במדינות אחרות שבישראל אין  את הידע הרלוונטי, אבל ההחלטות מתקבלות פה ואנחנו משתדלים שיהיה כך – כי בתוך עמנו אנו יושבים".

"אני יודע שכל חברות ההיי-טק מתלבטות בנושא ואפילו אלביט והתעשיה האווירית מעבירות ייצור ופיתוח לחו"ל. עם זאת חשוב היכן נמצאת המסה הקריטית והיכן מייצרים את הקניין הרוחני. מדובר בשאלה מורכבת מפני שאי אפשר לענות עליה בשחור לבן".

המחסור במהנדסים הוא סוגיה שאנשי תעשיית ההיי-טק מעלים הרבה, האם זה עד כדי כך נורא?
"בוודאי. זו אמנם בעיה של התעשיינים אבל בעיקר זו בעיה של המדינה. הממשלה צריכה לטפל בהכשרה מאסיבית כדי שיהיה לנו מספיק כוח אדם. זה תהליך רב-שנתי שלוקח הרבה זמן ומצריך התאמות של מערכת החינוך. נוסף, צריך לשאול למה יש הרבה עורכי דין ולא מהנדסים אבל מאידך אתה לא יכול לשלוט בגורלם של אנשים".

"יש שורה ארוכה של צעדים שצריך לעשות כדי לקדם את נושא הטכנולוגיה העלית במדינת ישראל כי על זה פרנסת כולנו, בין אם ישירות ועקיפות וכדוגמת ומערכת הביטחון שבונה שמגבירה את בטחון ישראל בעזרת חברות ההיי-טק. אם מישהו חושב שישראל יכולה לחיות בלי טכנולוגיה עלית – שיקום".

"התעשיה נמצאת בסוף השרשרת. הממשלה שולטת על רוב משאבי התשתית – חינוך, העדפת חינוך וכן היא שולטת על העלויות. הפתרון אינו  בידינו. תעשייה זו היא המאפשרת לנו את השגשוג היחסי בו אנחנו חיים. נפגע בזה, תהיה בעיה לכולנו. לא רק לתעשיית ההיי-טק.