גם השופטים צריכים תמריץ?!

עיתון הארץ פרסם בתחילת השבוע שתי ידיעות נפרדות, לכאורה בנושאים שונים. בעמוד הראשי ציינה הכותרת, כי שופטי ישראל מתנגדים למיזם המיחשוב החדש, "נט-המשפט". עמוק בתוך המוסף הכלכלי, הובאה דרישתם של עובדי המדינה לפיצוי בגין הכנסתה של מערכת המיחשוב הכלל-משרדית החדשה. שני סיפורים, אולם לדעתי מדובר בבעיה אחת ואפילו צפויה מראש.

נתחיל במערכת המידע הארגונית שנועדה לשרת את הרשות השופטת. העיתון טוען, כי שופטים מבית משפט השלום בתל אביב, גורסים שהמערכת איננה משיגה את מטרותיה. במקום ייעול נגרם יתר עומס, קובלים המקטרגים. יצויין, כי מדובר בפרויקט בו הושקעו עד כה מאות מיליוני שקלים.

בין היתר מובאות במקור האמור טענות על התנהלות עתירת תקלות כביכול. כמו כן, מלינים הבלתי מרוצים, על תכנון לקוי שהביא ליצירת מערכת שאינה עונה על הצרכים. כבדרך אגב מוזכרת העובדה, כי המערכת מאפשרת פיקוח יתר על עבודתם של המופקדים על מערכת הצדק, או ברוח הימים האלה: מתפקדת כ-"אח הגדול". לדעתי, לטענה זו משקל לא מבוטל ביצירת המצב הנוכחי.

ידוע, כי מבקר המדינה כבר שם עינו על המערכת הממוחשבת הנדונה וסביר שהכנת הדו"ח בנדון נמצאת בהילוך מתקדם. יחד עם זאת, ברצוני לטעון, כי אין בהכרח קשר בין הטענות כנגד המערכת, לביקורת האמורה מבית. או בלשון אחרת: גם אם המערכת הייתה מקבלת צל"ש על התנהלות פיתוחה, העובדים היו מתלוננים. טרם נבהיר נקודה מרכזית זו, נשלים את פרטי הידיעה האחרת.

הסתדרות העובדים מובילה כעת מהלך שנועד להניב תשלום של כ-18,000 שקלים טבין ותקילין, לכל עובד מדינה שעובד או יעבוד עם המערכת הכלל ארגונית מרכב"ה. למי שהספיק לשכוח, מדובר במערכת שניצבת על תשתית של סאפ (SAP), ושאמורה בסופו של דבר להקיף את כל יישומי משרדי הממשלה. כיום כבר נכללים בה כמה עשרות משרדים ויחידות סמך.

לפני שבועיים בדיוק הבאנו כאן במדור דברי ביקורת על פרויקט מרכב"ה. גם פרויקט זה זכה בטיפול מבקר המדינה ואפילו יותר מפעם אחת. אולם, לכך אין ולא כלום עם טענות העובדים. על פי הכתבה הנדונה, דובר ההסתדרות מסר, כי מדובר כאן בשינוי ארגוני. ככזה הוא עלול לגרום לתנאי עבודה שונים, לעומס גובר ואפילו לפיטורים.

אשר על כן מבקשים העובדים ונציגיהם תמורה, או אם תרצו דמי הסתגלות. הואיל ומדובר כבר עתה בכששת אלפי עובדי מדינה, המשמעות הנה עלות שאיננה זניחה כלל ועיקר. בוודאי מעל מאה מיליון שקלים, במצב המערכת כיום.

לפני כשלוש שנים הבאנו את סיפורי ההתנגדות של עובדים ומנהלים, למערכות הארגוניות בחברת החשמל ובמשרד הביטחון. מקרים אלה שהפכו כבר למיתוס, אינם יחידים והם רק ממחישים עד להיכן עלולה להגיע ההתנגדות למה שמכונה מערכות ארגוניות. כידוע, מדובר במערכות אחודות, המקיפות את עקר יישומי הארגון. הדברים הגיעו כדי הקפאת היישום בשני ארגונים אלה, לטווח ארוך. מדובר במערכות ארגוניות  שפותחו והושלמו בהרבה מאמץ ודמים.

מדובר בתופעה שמוכרת היטב לכל מי שקשור בעשיה בתחום זה בענף. מחקרים אקדמיים רבים מספור כבר הוקדשו לה. הממצאים לא רק מאששים את קיומה, אלא אף מסבירים את מקורותיה. יש כאן שילוב של מספר גורמים: חשש משינויים, אי קבלת הרעיון של פיקוח ניהולי מוגבר, שינוי תהליכי העבודה שכרוך באימוצן של מערכות שכאלה, שינויים במבנה הארגוני ועוד.

לכל אלה יש להוסיף את הסיבה בה מטבע הדברים ממעטים לעסוק: העברת הארגון כולו למערכת מרכזית אחת, הנה הזדמנות של נציגות העובדים לשפר תנאים ולהביא הישגים כספיים. כל העובדות בתחום זה ידועות ונדונו פעמים אין ספור, עד דוק. צריך רק שמנהלי הארגונים יזכרו כל אלה, בטרם ההחלטה על הליכה למערכת ארגונית.

הפתרונות אינם טכניים, כלל ועיקר. מדובר בסוגיה ארגונית, התמודדות עם התנגדות כל כך ידועה מראש. בארגון אחד הפתרון טמון בהסברה. באחר, במיקוח מחושב עם נציגות העובדים. ישנם ארגונים שבהן העובדים אינם מאוגדים ופשוט ניתן לעקור מן השורש את כיסי ההתנגדות. יתכן גם שילוב בין הגישות החליפיות.

החשוב מכל זה להתחיל ולהתמודד עם הבעיה עוד בראשית הדרך. לזכור לתת מענה הולם וישים, מבעוד מועד. אחרת אנחנו עדים שוב ושוב למחזות אבסורד. נזכרים לטפל בבעיה הכל כך לא מפתיעה, רק בדיעבד. אז המחיר יקר לאין שיעור, מכל הבחינות.