פער דיגיטלי: דרושה מדיניות מכוונת

החלטתו של מנכ"ל משרד האוצר, חיים שני, להרחיב את פרויקט להב"ה כחלק מהתוכנית להרחיב את פעילות הממשלה לצמצום הפער הדיגיטלי, היא החלטה חשובה ביותר. אולם, ההחלטה להתמקד בפרויקט אחד עלולה להכשיל את הכוונות הטובות, ולקבע את המצב הקיים.

פער דיגיטלי הוא תופעה חברתית שנולדה בצמוד לעידן המידע. האמצעים הטכנולוגיים שאפשרו קירוב בין אנשים, צמצמו גבולות והפכו את כדור הארץ לשכונה גלובלית אחת – העמיקו גם את הפערים החברתיים. בישראל התופעה הזו קיימת בהתאם לפערים החברתיים הגדולים שהיו הקיימים ממילא פה. הדבר בא לידי ביטוי בעיקר במערכת החינוך, ובקרב בני הגיל השלישי וכל מי שבילדותם לא היה מחשב. הפער הזה הופך להיות קריטי יותר ויותר ככול שאנו מתקדמים במאמצים להכניס את ישראל למדינות ה-OCED. כידוע, מבחני הידע הבינלאומיים יכללו החל מ-2012 גם פרקים בתיקשוב ובמחשבים. ישראל של היום לא יכולה להישאר אדישה למציאות השוררת בה. העולם המתוקשב נע קדימה בצעדי ענק, ומדינות שלא תדענה לצמצם את הפערים הדיגיטליים הללו, טומנות מוקשים חברתיים שעלולים להביא לאסונות חמורים ביותר.

אלא שכמו בטיפול בבעיות אחרות, גם פה הממשלה איבדה את הכיוון וההובלה. הצורך בסיוע לשכבות החלשות הכניס למשחק יזמים פרטיים, חברות היי-טק וארגוני ענק – שהחלו בפעילות למען הקהילה במטרה להכשיר אוכלוסיות שונות ברזי העידן המידע. בשל העדר המדיניות הממשלתית בתחום, צצו עמותות לצמצום הפער הדיגיטלי כפטריות אחרי הגשם.

הניסיון הראשון – ובדיעבד האחרון – לקחת מנהיגות בנושא הזה, היה בהקמת הוועדה הלאומית לטכנולוגיית המידע, שאחד מיעדיה העיקריים היה איגום משאבים וניסיון לרכז את הטיפול בנושא הפער הדיגיטלי. הוועדה שהוקמה בזמנו ריכזה בתוכה שורה ארוכה של אנשים טובים – אנשי עסקים, בעלי תפקידים ציבוריים, קצינים בכירים במילואים, ראשי ערים ואנשי חינוך.

בראש הוועדה עמד אז סגן החשב הכללי במשרד האוצר, איציק כהן. הוועדה פעלה במשך כשלוש שנים והגישה המלצות. בראשית פעילותה של הוועדה, טיפל בה חבר הכנסת מאיר שטרית – אז שר במשרד האוצר, לצידו של בנימין נתניהו. ח"כ שטרית הטיל על הוועדה לערוך סקר מקיף לגבי כל העמותות שפועלות בישראל במטרה לצמצם את הפער הדיגיטלי. הממצאים היו מדהימים: לא פחות מ-85 עמותות שכאלו משקיעות זמן וכסף בתחום. מצד אחד גילה הסקר המון רצון טוב מצד תעשיית ה-ICT הישראלית, אך מצד שני הוא הבליט את חוסר היכולת של כל אותן עמותות לתאם ביניהן פעולות, כדי להגיע לתוצאות המיטביות.

להב"ה, למי ששכח, הוא פרויקט שהוקם ביוזמתו של סילבן שלום, שר האוצר בין 2001 ל-2003. הכוונות הטובות של שלום נפלו על מזבח הפוליטיקה. דו"ח מבקר המדינה לשנת 2002 מתח ביקורת חריפה על פרויקט להב"ה, או ליתר דיוק הביע חשש לגבי מינויים פוליטיים שבוצעו במסגרת הפרויקט במטרה לרצות כמה אנשי מרכז ליכוד.

השיוך הארגוני של להב"ה היה שנוי במחלוקת כל השנים. במשרד האוצר נשמעו קולות שטענו, כי מקומו של פרויקט כמו להב"ה הוא בכלל במשרד החינוך. מנגד היו מי שאמרו שדווקא האוצר הוא-הוא הגוף שצריך להפעיל את להב"ה ולסייע בצמצום הפער הדיגיטלי.

המנכ"ל החדש והנוכחי של משרד האוצר, חיים שני, שצנח אל התפקיד מכס המנכ"לות של נייס מערכות – אחת מחברות ההיי-טק הישראליות המצליחות ביותר, שייך כנראה לאסכולה שסבורה, כי תפקידו של משרד האוצר הוא לטפל בחיסול הפער הדיגיטלי במדינת ישראל. שני יכול להאיץ את המהלך שהחליט לפתוח בו ולדחוף להקמת גוף או רשות עצמאית שתיקח על עצמה לרכז תחת קורת גג אחת את הטיפול בפער הדיגיטלי – לא ברמה הרגולטורית, אלא ברמת הכוונה לאומית שמטרתה ליישם את השורה התחתונה: לצמצם את הפער הדיגיטלי בחברה הישראלית. הפער הזה הוא חלק מפער חברתי וכלכלי ענק, שמימדיו הולכים וגדלים באופן מחריד ומאיים.

אם שני לא ישכיל לבצע את המהלך הזה בראייה רוחבית, כפי שממשלה צריכה לעשות, הוא עלול לגמור כמו כל אותם בעלי תפקידים שנכנסו למשרד האוצר עם הרבה כוונות טובות, אבל לא באמת סייעו לצמצומו של הפער הדיגיטלי.