השנה הרעה של מארק צוקרברג – והפרטיות שלנו

סיכום שנה זה דבר לא קל במיוחד. כמו בכל שנה, גם ב-2018, כל כך הרבה מגמות אפיינו את תעשיית ההיי-טק, הטכנולוגיות המשיכו לשגשג והענף הלך ותפס מקום נרחב יותר בחדשות הכלליות. כך גם בחירה באיש המשפיע ביותר השנה בעיניי מענף הטכנולוגיה, ואם להיות ספציפי לגבי הבחירה שלי – מענף האינטרנט.

כבר אומר שבחרתי במארק צוקרברג. יכול הייתי לבחור בג'ף בזוס, שהפריחה של אמזון והזינוק במניות שלה הביאו אותו להיות האיש העשיר ביותר בעולם, את ההון שלו לזנק בעשרות מיליארדים (ואחר כך לצנוח, יחד עם המניות). יכול הייתי לבחור באילון מאסק, שכמות האמרות המשונות והרעיונות ההזויים ששחרר השנה לאוויר העולם הייתה אסטרונומית, מה שהביא לתהיות לגבי מצב בריאותו הנפשית. בחירה ראויה מאוד הייתה בגורמים אחרים שקשורים בקיימברידג' אנליטיקה – החברה שעל שמה הפרשה שבגללה התעצמה הביקורת על צוקרברג והוא אף הגיע לעדויות על כך בקונגרס: במנכ"ל המתפטר, במעביר המידע לחברה ובשריל סנדברג, הסגנית של צוקרברג ושותפה נאמנה שלו למה שהוא עשה ועושה.

צוקרברג הוא הבחירה הצפויה, אבל גם המתבקשת. הוא זה שהקים ומנהל את הרשת החברתית שאנחנו, או לפחות רבים מאתנו, כה אוהבים, עד כדי מכורים אליה, אבל גם זו שחודרת אלינו לנבכי הפרטיות ויודעת את המידע הכי אינטימי עלינו. נכון, היא לא לבד – גם גוגל, אמזון וחברות אינטרנט ענקיות אחרות עושות את זה, אבל השנה התברר עד כמה היא מטרגטת אותנו, לא רק במובן של לחשוף אלינו פרסומות ותוכן רלוונטיים, אלא גם בפירוש הפשוט של המילה: אנחנו המטרה, אנחנו אלה שפייסבוק שואבת עליהם את המידע, אנחנו אלה שהיא עושה מהם כסף.

בשנים האחרונות פייסבוק שכללה את השיטה, ורק לפני כשבועיים פרסם הניו-יורק טיימס תחקיר שגילה שהיא הציעה שיתוף של המידע שלנו לשלל חברות, בהן מיקרוסופט, אמזון, נטפליקס (שפרסמה הודעת הכחשה) וספוטיפיי. תחקיר אחר של העיתון חשף את הדרכים המפוקפקות שפייסבוק נקטה בהן כדי להגן על שמה אחרי התפוצצות הפרשה. אם עד עכשיו נתפסה פייסבוק בדיוק כפי שהיא העידה ועדיין מעידה על עצמה – כחברה שתפקידה לחבר את העולם, היום אנחנו יודעים שהרבה יותר מזה, היא מחברת את המידע עלינו לצדדים שלישיים. נותר לקוות שרק "לגיטימיים".

והאדום היום אדום מאוד

גם המשקיעים בפייסבוק הבינו שהחברה הגזימה בכל הנוגע לחדירה לפרטיות שלנו. יותר נכון, הם הבינו שהחדירה הזו מזיקה לה מבחינה תדמיתית, וכתוצאה מכך מזיקה לכיס שלהם. נכון שהמצב הכלכלי הכללי הלא משהו, עליית שערי הריבית, הריב של טראמפ עם הקונגרס ושאר הגורמים שהמומחים מסבירים כאחראים לירידות במניות חברות הטכנולוגיה בחודשים האחרונים רלוונטיים גם לפייסבוק. אולם, אין ספק שפרשת קיימברידג' אנליטיקה, העדויות של צוקרברג בקונגרס ושאר ההשלכות של הפרשה הן בין הגורמים המרכזיים שהביאו לצניחה של יותר מ-60% בשער המנייה של החברה בחודשים האחרונים. זה, לצד העובדה שלפחות בארצות הברית, הצעירים עוזבים אותה. אמנם לטובת חברה אחרת של פייסבוק – אינסטגרם, אבל עדיין, זה גורע ממספר המשתמשים בה.

2018 הייתה, או לפחות הייתה אמורה להיות, שנת מפנה בכל מה שנוגע למודעות שלנו למה שחברות האינטרנט הענקיות עושות במידע שלנו. זו הייתה אמורה להיות השנה שבה גם לפתאים ולתמימים שבינינו היה צריך ליפול האסימון, והם היו צריכים להבין שעושים עליהם מניפולציות ומוכרים את הפרטים הכי אינטימיים שלהם לכל המרבה במחיר.

צוקרברג בינתיים עומד על הרגליים האחוריות. הוא לא מוכן לשנות הרבה ולא להזיז אף אחד מתפקידו. במיוחד לא את יד ימינו, סנדברג. בשנה הקרובה נראה האם הוא ימשיך כך, או שעוד שערוריות ומרד רועש יותר של משתמשים שיעזבו את פייסבוק (אלה שעזבו בעקבות פרשת קיימברידג' אנליטיקה עשו זאת בצורה ספורדית ולא ממש פגעו במספר המשתמשים האסטרונומי ברשת החברתית) יגרמו לו להזיז את הספינה הזאת ולשמור יותר על המידע שאנחנו מספקים לה, ובנדיבות. זה אמנם לא יביא את ספינת המידע שלנו לחוף מבטחים, אבל בהחלט יש לנו כוח להשפיע על המצב. גם אם הוא כוח מסוים.