"תיק איה": סמנכ"לית שיווק, סופרת ובלשית

תחום הסייבר מתקשר אסוציאטיבית להגנה מול הרעים או לתקיפה שלהם. כופרות, אירועי יום אפס, מתקפות DDoS ועוד כהנה וכהנה, כיד הדמיון הטובה של ההאקרים – הזדוניים וה-"לבנים". אלא שמאחורי כל זה יש הרבה מודיעין, שכן ארגונים, מן הסתם, רוצים לעלות על התוקפים הנכלוליים לפני שהם מגיעים לשערי, או יותר נכון למחשבי, הארגון.

לכן, אין פלא, לפחות אולי, שנילי אסיא, מנהלת בכירה בסטארט-אפ שעוסק בתחום הסייבר, כתבה ספר בז'אנר שקשור במודיעין: ספרות בלשית. ניכר שאסיא מצאה בספר דרך יצירתית לחבר בין עולם הסייבר, שבו היא עוסקת מזה יותר מעשור, לחיבתה לספרות בכלל, ולספרות בלשית בפרט. "האמת היא שישנו חיבור מעניין, כי בשני התחומים יש 'שוטרים וגנבים'", אמרה.

אסיא עובדת מזה יותר משנתיים כסמנכ"לית השיווק של פורטנוקס. במסגרת התפקיד היא הקימה את מערך השיווק של החברה, ובמהלך השנתיים הללו היא רשמה גידול של עשרות אחוזים במכירות וגיוס לקוחות חדשים.

עטיפת הספר

פורטנוקס הוקמה ב-2007 במטרה לעזור לארגונים להגן על הרשת הארגונית שלהם באמצעות טכנולוגיה שמאפשרת לראות את כל המכשירים שמחוברים לרשת, לבצע פעולות שמגנות עליה מפני מכשירים שאינם כשירים או לא מורשים, ולעשות את הכל באופן אוטומטי. לחברה לקוחות אנטרפרייז ו-SMB שמגיעים ממגזרים שונים, בהם הרפואי, הבנקאי וההיי-טק, והיא עובדת עם מפיצים ושותפים בארצות הברית, אירופה, ישראל ואפריקה.

מדודה בריטית לליאורה דגני – חוקרת משטרה תל אביבית

"מאז שאני זוכרת את עצמי נמשכתי לספרות בלשית. בימי הילדות והנערות שלי, בשנות ה-80', גרנו ברמת השרון מול הספרייה הציבורית, ומהר מאוד הבנתי שכמות ספרי הבלש שעל המדפים באגף הילדים והנוער לא תספק לאורך זמן את קצב הקריאה והחלפת הספרים שלי, ושבקרוב מאוד אצטרך לחפש מדפים אחרים במקומות אחרים", העידה אסיא על עצמה. "עוד זיכרון בולט משנות הקריאה ההן הוא הפליאה שלי מכך שכל דמויות הבלש בספרים שקראתי היו גברים. לרוב הם היו צעירים חתיכים, בעלי חשיבה אנליטית מהוללת וזאבים בודדים. הם כולם עזרו למשטרה אבל פעלו לבד, ובתחרות שבין הקורא לבלש מי יפתור את התעלומה ראשון, תמיד תהיתי אם אני, נערה ממועצה מקומית קטנה צפונית לתל אביב, אצליח להגיע לפתרון התעלומה לפניהם".

"כמה רציתי לקרוא על גיבורות בלשיות – כאלה שהן גם חכמות, גם יפות, גם חריפות וגם מסובבות את כולם על האצבע הקטנה. כאלה שאוכל להזדהות איתן. אבל הבלשית היחידה שהייתה בנמצא בתקופת נערותי הייתה גברת מארפל – דודה בריטית רווקה נחמדה, פרי דמיונה של אגתה כריסטי, שהתגוררה בכפר בדיוני ותחביבה היה לעזור למשטרה המקומית לפתור תעלומות. שלא תהיה טעות, גברת מארפל הייתה נהדרת, אבל רציתי עוד", אמרה. "לאורך השנים צצו בחיי הקריאה שלי פה ושם עוד בלשיות, אך כולן נכתבו על ידי גברים ומי כמונו יודע שזה לא אותו הדבר. רציתי אישה בלשית שתיכתב על ידי אישה ושתהיה צעירה, חכמה ובועטת".

במקום לשבת ולהתלונן, אסיא החליטה לעשות מעשה ולכתוב בעצמה ספר שהגיבורה שלו היא בלשית. "כך התיישבתי לכתוב על ליאורה דגני, חוקרת משטרה תל אביבית המכורה לעבודה ולסיגריות, שפיצחה בעברה לא מעט תיקי משטרה בזכות האינטואיציות החזקות שלה ושלא נשארת חייבת לאף אחד".

בספרה החדש של אסיא, תיק איה, מתמודדת דגני עם פרשיה שבמרכזה נערה בת 16 שיוצאת בבוקר מביתה לעוד יום לימודים בתיכון ונעלמת. מעמוד לעמוד דגני נשאבת לתוך חקירה, כאשר האישי והמקצועי מסתחררים בה בלי יכולת לעצור. "את הספר כתבתי לאורך ארבע שנים, בדקות ובשעות שליקטתי בדבקות בין עבודתי כסמנכ"לית שיווק בחברת היי-טק לבין גידול ילדיי, כשהקטן – הרביעי שבהם – הוא עכשיו בן שמונה חודשים", ציינה אסיא.

לסיכום היא אמרה ש-"כשאני מסתכלת על התוצר המוגמר, אני מרגישה סיפוק ושמחה, אבל כבר חושבת על החקירה הבאה של ליאורה, שנרקמת לה בדמיוני".