חזית ההסברה החדשה

עתידה של מדינת ישראל תלוי לא מעט בדמותה, כפי שתצטייר בעיני תושבי העולם. התהליך הנו ארוך, אולם מהלכיו פשוטים והגיוניים. האזרחים בעולם הנאור בוחרים את מנהיגיהם. אלה האחרונים, בסופו של דבר, מעוניינים לרצות את מי ששולח אותם לשלטון. ישראל הנה מדינה קטנה התלויה משמעותית במדינות העולם ובתמיכתן. הדבר נכון במיוחד, לנוכח האזור הגיאופוליטי הקשה בו אנו ממוקמים. הדור החדש של יושבי תבל, מעצב כעת דעתו עלינו ועל אויבינו. זה הזמן לקבעה כחיובית.

האירוע שהביא אותי השבוע להתעכב על נושא ההסברה הלאומית, היה מאמר באתר האינטרנט של דה-מרקר. כותרתו זעקה: "אנטישמיות בפייסבוק: 10,500 אוהדים לדף נאצה לישראל". הכתבה הציגה תמצית עובדות על דף ברשת החברתית, שנבע בטורקיה וריכז רבבת תומכים. הכותרת הייתה: "Fuck Israel", ממנה אפשר ללמוד על הלכי הרוח שנשבו שם. בדף נעשה שימוש באמירות קשות כנגד היהודים ומדינת ישראל. המאמר האמור והסובב אותו, יכולים בהחלט לשמש כמשל לנושא המורכב.

רק כ-20 טוקבקים ילדה הכתבה. חלקם מייללים על האנטישמיות ועל חוסר הטעם להתמודד עמה, אולם מעטים בחרו בעשייה. הם דווחו לרשת והתלוננו על הגזענות והאלימות שהיו גלומים בתכני הדף. בתוך פרק זמן קצר, הדף נעלם. כמה ממחברי תכניו נמחקו מרשימת החברים בפייסבוק (Facebook). הכתבה והקישור שבה אל הדף האמור נותרו מיותמים. בדפי הרשת קיימים מנגנוני דווח על מי שמפר את העקרונות הברורים. כעובדה, הרשת מגיבה במהירות ראויה, כאשר מפנים את תשומת ליבה לחריגה מחוקי המשחק.

נכון שבינתיים כבר קמו כשמונה קבוצות דומות נוספות. קיקיוניות מבחינה מספרית. אולם גם כאן ניכרת פעילותם של אוהדי ישראל שנקטו יוזמה פעילה. אחד, יוסי פרלמן, למשל, בולט מאוד בתגובותיו, שהנן בדרך כלל מרשימות במתינותן הנוקבת. שימו לב: מישהו ששונא את ישראל מקים אתר ונחשף, חרף רצונו, לדעות נגדיות להן לא היה מודע מעולם. יתרה מכך, אותו יוסי וישראלי נוסף, הכניסו לדף, כפי שרשאי כל גולש, קריקטורות אנטי אסלאמיות. בהן אחת בוטה וקשה במיוחד כנגד דת זו ונביאה.

עיצובה של דעת קהל, מקומית כעולמית, נמצא כעת יותר מתמיד בשליטתו של הפרט. כוחו של האזרח הבודד רק ילך ויגדל בתחום זה. חצי מיליארד מאזרחי העולם, מבלים שעות בשבוע בפייסבוק והיא איננה הרשת החברתית היחידה. בקרב אוכלוסיה זו בולטים הצעירים, אלה שבעתיד הקרוב יתפשו את ההובלה בעולם. בולטת גם הנוכחות הגבוהה של המשכילים ושל תושבי הארצות המתקדמות. בקיצור, מדובר בשכבת היעד החשובה ביותר, כאשר מדובר במאמצי השכנוע הלאומיים.

השגת עשרת אלפי אוהדים כתומכים או מעריצים ברשת החברתית הנה מלאכה קלה מאד יחסית. אם כל תושב ישראלי היה מקדיש לכך כמה דקות בשבוע, ניתן היה להביא לשיפור ההסברה שלנו ברשתות העולמיות לאין שיעור. ממעשה של בודדים, לתנופה כללית. יכתוב כל אחד בדרכו שלו, בנושאים בהם הוא מאמין. עם כל הוויכוחים הפנימיים, יש מכנה משותף לא מבוטל בין כולנו. על בסיסו יכול הרוב, להעביר מסרים חיוביים לאנשים ברחבי תבל, שדעתם תשפיע כאמור, על גורלנו כאן.

אין לייחס חשיבות להתנגחות עם דפים וקבוצות אסלאמיות או אנטישמיות. זה אולי מספק מענה לעלבון, אולם משחית אנרגיה חיונית על מי שאין שום סיכוי לשכנעו. את עיקר המאמץ יש למקד באזרחים רגילים בספרד, נורבגיה וקנדה. לידע אותם בדברים החיוביים שקורים כאן. להשתתף ולתרום בקבוצות הגות וטכנולוגיה ולהוכיח כי בני תרבות אנו. להוכיח במעשים, כי אנו אנשים נאורים, תורמים, מוסריים. מעשים ולא התלהמות. שכנוע ולא סיסמאות.

קטונתי מלפתור את בעיית האנטישמיות בעולם, אולם צריך לזכור, כי הגורמים הקיצוניים שאינם אוהבים את בני דת ישראל, בוודאי שאינם נמנים גם על חסידי דת האסלאם, עליה נמנים אויבינו הישירים. אין לנו נחיתות מולדת. זירת האינטרנט הנה חזית ההסברה החדשה. מה שנבצר מהממסד הממשלתי הפוליטי שלנו, יכול לתפקד היטב בידי הפרטים החיים כאן ושצריך להיות איכפת להם. הדבר נכון גם בתחום חשוב עוד יותר, הזירה הפנימית. אולם זה כבר נושא לטור אחר.