מה מוטל על הכתפיים של פט גלסינגר?

על פניו, אנשי אינטל יכולים להסתכל על השנתיים האחרונות, מאז שבוב סוואן מונה למנכ"ל החברה במינוי קבוע, לגרד בראש ולנסות להבין מה רוצים מענקית השבבים. היא מרוויחה יותר ומביאה יותר כסף לבעלי המניות באופן ששובר שיאים שנה אחר שנה – ובכל זאת נדמה שאף אחד לא מרוצה, ובכל זאת יש אווירה וסוג של משבר וחוסר אמון, ובכל זאת יש לחצים כבדים מצד בעלי מניות מרכזיים, ובכל זאת מגיע היום הזה שבו ממנים מנכ"ל חדש.

פט גלסינגר, מנכ"ל VMware, שאתמול (ד') הוכרז כי מונה למנכ"ל אינטל במקום סוואן, עשה רק טוב לחברה שאותה הוא עוזב ב-8.5 שנותיו בתפקיד. הוא היה מחוזר גם בעבר בידי אינטל – שמו עלה בהקשר זה פעמיים: בזמן שסוואן היה מנכ"ל מחליף במקום בריאן קרזניץ’, שפרש לאחר שנודע שניהל מערכת יחסים עם עובדת החברה, ולפני כן, ב-2013, כמחליף של פול אוטליני. אז, קרזניץ' היה זה שקיבל את המשרה.

גלסינגר מגיע לאינטל בתקופה שבה היא נמצאת, יותר בתפיסה הציבורית מאשר בתוצאות הכספיות, בסוג של שפל. המניה שלה הגיעה בתחילת 2020 לשיא של 68.47 דולר וצנחה עד סוף אוקטובר לשיא שלילי של 44.28 דולר – ואם זה לא חוסר אמון, אז מה כן? נכון שזה נפל על תקופת הקורונה והמשבר הכלכלי, אבל לא זה העניין כאן.

אינטל החלה להתאושש במקצת אחרי שבחברה התחילו לדבר בקול רם על צורך בשינוי מבני – שינוי שגם בעלי מניות גדולים דורשים, כמו קרן הגידור Third Point, שמנכ"לה, דניאל לואב, אף שוחח באופן אישי עם סוואן – מה שלפחות בדיעבד היה צריך לסמן שחילופי הגברי בחברה קרובים.

להישאר חברת ענק, להתפרק לחברות או למכור חלק מהפעילויות?

זו תצטרך להיות אחת ההחלטות הראשונות שיהיה על גלסינגר לקבל: האם אינטל נשארת אינטל, מתפרקת לחברות או שהיא נשארת חברה אם עם חברות בת באחזקה מלאה? ייתכן שהיא צריכה לעשות את הצעד ש-AMD עשתה בזמנו והציל אותה – למכור את כל פעילות הייצור.

הוא גם צריך, במיוחד אחרי הנטישה של אפל, לעזור לאינטל להתמקד בעובדה שהיא קודם כל חברת מעבדים. החומה הזו מול אפל סגורה ואין מעבר, בוודאי שלא בשנים הקרובות, אבל גלסינגר חייב להתחיל להילחם תודעתית במיוחד עם החומה שבונה לעצמה AMD, שמצליחה להציג יותר מאשר רק חלופה בכל היבט של שוק המעבדים. חומה נוספת שעליו להתמודד אתה, גם אם היא עדיין לא הושלמה, היא זו שבונות חברות אחרות, שראו את אפל נפרדת מאינטל וחושבות אולי לעשות זאת גם הן. תורמת לכך ההבנה של קוואלקום שאפשר לייצר מחשבים ניידים גם עם מעבדי ARM.

נמצאת בצומת דרכים. אינטל. צילום: BigStock

מהצד השני, גלסינגר צריך להחליט האם אינטל יכולה להפוך לחברה בסגנון של TSMC או סמסונג, שמייצרות מעבדים גם עבור חברות אחרות שאין להן מפעלי ייצור, והאם הוא מתכוון לעשות את זה במגוון רחב של ליתוגרפיות – ולא רק לרוץ קדימה. המעבר הלא מוצלח מ-14 ל-10 ננו-מטר רק הוכיח זאת, בדיוק כמו שהיריבה החזקה מטייוואן עושה. הוא גם יכול לבחור לסגור, או לפחות להשבית, קווי ייצור שנראים מיותרים – אולי לא לעשות זאת עכשיו אבל בעוד שנה, כשהלחץ שנובע מהמחסור בשוק המחשבים ומהמצב הכלכלי יירגע.

הרבה מאוד תלוי גם בדיווח לבעלי המניות ולציבור על התוצאות הכספיות, שיתרחש ב-21 בחודש, עוד לפני שהוא ייכנס לתפקיד באמצע פברואר. באינטל כבר הודיעו שידווחו על התקדמות לקראת ייצור ב-7 ננו-מטר, וגם אם מה שחשוב באמת זה ביצועים ולא איך מייצרים את המעבד, אינטל נתפסת כאן כחברה שנשרכת מאחור. גלסינגר – איש טכנולוגי במהותו (בניגוד לסוואן), שבמשך 30 שנותיו באינטל עזר לתכנן ולייצר מעבדים – יודע זאת היטב.

למה גלסינגר הסכים?

עולה תהייה מדוע גלסינגר הסכים הפעם להצעה להיות מנכ"ל אינטל? האם הוא הרגיש מיצוי ב-VMware וזה בדיוק הזמן לעבור, ועוד למשהו מפתה כל כך? הרי אם יצליח, הוא כנראה יירשם בתולדות אינטל כאחד המנכ"לים הטובים של החברה, ואם לא – תמיד יהיה אפשר לומר שסוואן וקרזניץ' השאירו לו אדמה חרוכה מדי.

בכל מקרה, יש תגובה מיידית שמראה שההחלטה של אינטל הייתה טובה: המניה שלה עלתה ביותר מ-10% אתמול (ד'), אחרי ההודעה הרשמית, ואילו זו של VMware ירדה ביותר מ-5%. המשקיעים מעריכים את גלסינגר לא פחות ממה שאינטל מעריכה אותו.