הנמר זוכר: נסיעה לכנס Common באילת ובחזרה תוך 12 שעות
הנמר מארח את רני רוגל, שמספר איך ב-1985 הם העמיסו גיליונות של העיתון אנשים ומחשבים, נסעו לכנס של קהיליית ה-IT של משתמשי יבמ באירופה, שהתקיים בעיר הישראלית הדרומית, חילקו את העיתונים – ומיד חזרו לתל אביב ● היה מספק - וגם קצת מתיש
השנה היא 1985. אמצ"י – איגוד משתמשי ציוד יבמ בישראל, קיים באילת כנס של הסניף הישראלי של ארגון Common – קהיליית ה-IT של משתמשי יבמ באירופה. את האיגוד הישראלי הובילו עמירם שור, היו"ר, שמזוהה עם קבוצת מ.ל.ל, שאותה הוא הוביל במשך שנים רבות, ושמעון בוקשפן ז"ל, אז מנמ"ר עיריית פתח תקווה ומזכיר אמצ"י, שבלעדיו לא קרה דבר.
לרגל האירוע, אנחנו, באנשים ומחשבים (הייתי אז מנהל השיווק והפרסום של העיתון המודפס – כן, היו פעם עיתונים מודפסים), יזמנו, בעידודם של שור ובוקשפן ז"ל, הפקת מוסף מיוחד עתיר כתבות, ראיונות וגם מודעות. סטודיו אנשים ומחשבים, שגם כך היה עמוס עבודה, נרתם להפקה ולעימוד הגליון המיוחד, ודפוס על המשמר (זוכרים את העיתון?) הריץ את מכונת הדפוס הגדולה שלו. שמואל הרשקוביץ ז"ל, עוד דמות אגדית בתולדות באנשים ומחשבים, שהיה אחראי על עטיפת העיתונים והכנתם למשלוח במתקן של המשקם (כבר אז הייתה לדליה פלד ולפלי הנמר, מייסדי אנשים ומחשבים, המודעות לספק עבודה למוגבלים שזקוקים לה), עשה גם הוא את עבודתו.
נשאר רק דבר טריוויאלי אחד: כל המלאכה הסתיימה בצהרי יום פתיחת הכנס באילת וחבילות העיתונים היו צריכות להגיע באותו היום לבית המלון שבו התקיים האירוע. טנדר הפולקסווגן קאדי – הסוס למוד ההובלות וההסעות – היה עמוס בעיתונים, ונותרה השאלה: מי ייקח אותם לאילת?
פלי, מו"ל העיתון, ואני הבטנו זה בזה, והמסקנה הייתה ברורה: נוסעים לאילת. בשעת אחר צהרים מוקדמת נכנסנו לתא הנהג של הקאדי העמוס במאות עיתונים, נשמנו, נאנחנו – ויצאנו לדרך.
סביר להניח שעצרנו בדרך להפסקת תדלוק, שתייה, התאוששות והתרוקנות, אבל בפועל, זו הייתה נסיעה ישירה לאילת, שאליה הגענו בשעת חשיכה. נסיעה של הקילומטר האחרון אל המלון, חנייה, פריקת העיתונים והבאתם לאולם הכנס, שלום שלום, קצת לחיצות ידיים וחיבוקים, ביס או שניים מהכיבוד, הזמנות "בואו שבו, תישארו איתנו, יש תוכנית מצוינת הערב" – ואנחנו, שפופי מבט, התנצלנו ומלמלנו: "חייבים לזוז". בינינו, היינו שמחים להישאר לא רק לאירוע אלא גם לשנת לילה ראויה במלון באילת, אבל איפה – הקאדי חיכה לנו, ויצאנו לנהיגה לילית צפונה, כשהדבר היחיד שהיה ביכולתנו לעשות הוא להתחלף בנהיגה ולאסוף כוחות לסבב ההחלפה הבא.
לפנות בוקר חזרנו לבתינו בשלום, ובאותה השעה ישנו להם משתתפי הכנס כשהם מחבקים את העיתון שהבאנו להם. וגם אם הם לא עשו זאת, זה היה מתבקש. כך או כך, עוד פרויקט של אנשים ומחשבים הסתיים בהצלחה ב-1985.
מזהים את המצולמים? נא כתבו אליי כאן.
תגובות
(0)