כמעט עשור אחרי: רשת התקשורת בחירום הלאומית עדיין לא הוקמה

בין הדיווחים על האירוע הטראגי שאירע בלילה שבין חמישי לשישי בהר מירון נמסר על בעיית עומסים ברשתות הסלולר של החברות המפעילות, שהביאה לקריסתן. ההסבר ההגיוני לעומס ברשת האזרחית הוא ניסיונות של אנשים רבים בו זמנית להוציא שיחות בפרק הזמן שמרגע תחילת האירוע ועד סופו. במשרד התקשורת, שעוקב אחר הפעילות של החברות, קובעים באופן נחרץ כי לא הייתה קריסה של התקשורת הסלולרית, כי המצב אפילו לא היה קרוב לכך וכי החברות נערכו כראוי, במסגרת ההיערכות לאירועים המוניים.

העומסים, יש להדגיש, לא השפיעו על תהליכי הפינוי והחילוץ, מאחר שכל אחד גורמי החירום במקום עובד על רשת תקשורת עצמאית, המבוססת על תשתיות שונות – ואלה פעלו בצורה מסודרת.

מה שלא היה שם, וזה לא כשל נקודתי לאירוע זה, הוא רשת תקשורת חירומית אחת, שמתכללת ומסונכרנת באופן מלא בין המערכות השונות – דבר שיכול היה להקל, ולו במעט, את עבודת החילוץ ואת הטיפול באירוע.

כבר חשבו על רשת כזאת: הממשלה החליטה עוד ב-2013 על פרויקט לאומי בשם רשת מגיבים ראשונה, או, בשמו המוכר יותר, רדיו לאומי – ותקצבה אותו. ב-2016, שלוש שנים אחרי ההחלטה הראשונה, ראו בממשלה שעדיין לא החלו הפעולות ליישום התוכנית וקיבלו עוד החלטה: להוסיף כמה סעיפים ולתקצב אותם, על מנת לזרז את הביצוע. אלא שאנחנו ב-2021 והמערכת הזאת עדיין לא קיימת.

הדרישה הנחוצה של חברות הסלולר

יש לציין כאן את המכרז שפרסם המשרד לביטחון פנים לקבלת הצעות מספקים אזרחיים להקמת מערכת תקשורת שתשמש את כל הכוחות החירום, המוגדרים, על פי חוק, כ-"מגיבים ראשונים", ביניהם המשטרה, כיבוי אש, מגן דוד אדום, רשות החירום הלאומית והמשרד עצמו. זאת, על סמך הקביעה שתשתיות הסלולר יוגדרו תשתיות לאומיות – דרישה שחברות הסלולר העלו בפני הממשלה יותר מפעם אחת. הדרישה הזאת הועלתה אמנם משיקולים עסקיים ומסחריים של החברות, אבל קיומה יביא להיערכות נכונה יותר של מדינת ישראל לאירועי חירום, דוגמת האסון בהר מירון. הרשתות האלה אמורות להיות חלק מאותו "רדיו לאומי" שתוכנן בזמנו.

המשמעות של הכרזה על רשתות הסלולר כרשתות חירום היא שבזמן חירום, המדינה מפקיעה אותן ומוסיפה עוד יכולות תשתיות תקשורת לטיפול באירועים.

הר מירון ביום ו', אחרי האסון. צילום: דובר צה"ל. למצולמים אין קשר לכתבה

נכון להיום, הדרישה של חברות הסלולר לא התקבלה. צריך להדגיש שלמשרד התקשורת יש נהלים ברורים, שמגדירים כיצד חברות הסלולר צריכות לעבוד בשעת חירום, והיינו יכולים לראות דוגמה לכך עם פרוץ מגפת הקורונה. אלא שההיערכות להילולת רבי שמעון בר יוחאי על הר מירון הייתה לקראת אירוע המוני ולא לחירום. העובדה שחלק מהחברות הכפילו את מספר האנטנות הסלולריות שהציבו במקום כדי לספק כיסוי טוב יותר סייעה לטיפול באירוע החירום, גם אם הן הוקמו לא לצורך כך.

מערכת אחת או שדרוג המערכות הקיימות?

כאשר הועלה הרעיון של רדיו לאומי, התלבטו בממשלה מהו הפתרון הטוב לטיפול באירועי חירום: האם ללכת על מערכת אחת או לשדרג את המערכות של כל אחד מהגופים, תוך אפשרויות סנכרון שקיימות כבר כיום, והן בניהול המשטרה? רשת החירום, כאמור, לא הוקמה והגופים השונים פועלים על בסיס רשתות עצמאיות.

במהלך השנים הוטמעו פרויקטי תקשורת שונים בכל אחת מיחידות החירום, כמו פרויקט ברק כתום, שבמסגרתו פיקוד העורף התחבר לרשת החירום המשטרתית. גם למשטרה יש מערכת תקשורת משוכללת, שעונה על הצרכים במידה רבה. המערכת הזו פעלה בין היתר באירועי הר מירון וזכתה לשבחים רבים. באחרונה גם מגן דוד אדום שדרג את הרשת התקשורת שלו, תוך שיתוף פעולה בין סלקום ל-YTCOM. זאת, לאחר שנים רבות שבהן הארגון פעל עם מערכות מירס של מוטורולה. רשתות עצמאיות ברמה גבוהה פועלות גם בגופים האחרים.

עבודת מטה במשרד לביטחון פנים

במשרד לביטחון פנים נעשתה בעבר עבודת מטה על ידי דני קריבו, שהיה ראש אגף תכנון ובקרה, ובאחרונה מונה לתפקיד ממלא מקום ראש אגף התכנון במשטרה. אבל עבודת המטה הזו נשארה במגירה. הסיבות לא ממש מפתיעות: חילוקי דעות על סמכויות, והעדר יכולת לתאם בין משרדים ובין אנשים. זוהי עוד דוגמה לפערים העצומים הקיימים שקיימים בישראל בין תכנון לבין ביצוע, כי לא מצליחים להקים גוף עם סמכות מתכללת לכל גופי החירום. יש שיגידו, ובצדק, כי אחד החסמים לכך הוא מעורבות היתר של הפוליטיקאים בתהליכים, בדיוק כמו שקרה במחדל הר מירון.

המנכ"ל לשעבר של משרד התקשורת, נתי כהן, שהיה שותף לדיונים סביב מערכת רדיו לאומי עוד כשהיה קצין קשר ותקשוב ראשי סבור שאם וכאשר תקום ועדה כלשהי לבדיקת המחדל בהר מירון, יש לקוות שאחת ההמלצות שלה תהיה להוציא לפועל סוף סוף את התוכנית הלאומית להקמת תשתית תקשורת אחידה בחירום. התשתית הזו תשפר מאוד את המוכנות של המדינה לטיפול באירועי אסון עתידיים, בתקווה שלא יהיו כאלה.