המלחמה ברחובות: ראשי ההיי-טק – השמיעו את קולכם!

אנחנו מצויים בעיצומם של ימים נוראים. לא אלה של חודש תשרי, שבהם אנשים (לפחות יהודים) נדרשים לעשות חשבון נפש על מה שהם עשו בשנה שלפני כן, אלא ימים שלאחר שהם יעברו, יהיו הרבה שיצטרכו לעשות חשבון נפש מדוע הם התפרעו או, במקרה של אחרים, למה הם עמדו מנגד.

המדינה נמצאת בימים אלה בכאוס מוחלט: ערבים פורעים ביהודים, יהודים פורעים בערבים, יש נפגעים – ואין משטרה, או שהיא נוכחת באופן חלקי מאוד. עוצר זה לא עוצר, אימת החוק לא מאיימת על הפורעים וקריאות להרגעת הרוחות מתמהמהות להגיע, וכשהן כבר מגיעות הן נופלות, בינתיים, על אוזניים ערלות. משני הצדדים. הלינצ'ים שנעשים ברחובות עכו, בת ים ועוד ערים במדינה צריכים להכעיס ולא להטריד את מנוחת כל מי שרוצה כאן חיים שקטים ושלווים – וחיים שכאלה לא יקרו מבלי שיהיה דו קיום בין היהודים לערבים, בין 80% מהאוכלוסייה ל-20% ממנה.

הערבים והיהודים במדינה לא נפגשים מספיק בחיי היום יום (מה שאולי היה מונע את המהומות והאלימות, או לפחות מצמצם אותן). אחד המקומות שבהם שתי האוכלוסיות כן נפגשות הוא שוק העבודה, לפחות במגזרים מסוימים. ההיי-טק הוא אחד מאותם מגזרים: בלא מעט חברות, מהנדסים ערבים ויהודים עובדים זה לצד זה. אלא שזה לא מספיק: שיעור העובדים הערבים בהיי-טק הישראלי בטל בשישים, שלא לומר שיעור העובדות הערביות. הדבר נובע מכל מיני סיבות – מהעדר אזורי תעשייה וחברות טכנולוגיות ביישובים הערביים ועד לנגישות תחבורתית חסרה אליהם, מסטיגמות ודעות קדומות כלפי הערבים ועד לעובדה שענף ההיי-טק בנוי במידה רבה על "חבר מביא חבר" ועל כישרונות ששירתו במערך המודיעיני-טכנולוגי של צה"ל, ואין ערבים בממר"ם או ב-8200.

ועדיין, יש שיתוף פעולה מסוים בין יהודים לערבים בהיי-טק הישראלי. יש גם ארגונים שעוסקים בכך – בין אם בשילוב של ערבים בהיי-טק באופן ספציפי ובין אם בשילוב בו של בני ובנות אוכלוסיות מוחלשות באופן כללי. פעילותם של אותם ארגונים מבורכת ועושה במשהו את המצב לטוב יותר, אבל גם איתם ועם כוחם המוגבל, שיעור הערבים המועסקים בהיי-טק רחוק מאוד משיעורם באוכלוסייה בכלל ובשוק העבודה בפרט.

איפה הבכירים?

מחקרים מראים שבשנים האחרונות נצפות באוכלוסייה הערבית בישראל שתי מגמות מקבילות: חלק ממנה עובר תהליך של פלסטיניזציה – הזדהות רבה יותר עם בני עמם ובני משפחותיהם בגדה המערבית ובעזה, והקצנה בכיוון זה. יש להניח שאלה שמבצעים בימים האחרונים את מעשי האלימות והפוגרומים ביהודים באים מקבוצה זו. אלא שחלק גדול יותר מהערבים אזרחי ישראל עובר תהליך של ישראליזציה, ורוצה בהשתלבות ובחיים ביחד. זה בא לידי ביטוי בין היתר בבחירה של אזרחים ערבים רבים ברע"ם, שמנהיגה, מנסור עבאס, רץ בבחירות האחרונות על טיקט ההשתלבות בממשלה, או לפחות בקואליציה, וקבלת התקציבים. גם ברשימה המשותפת, שנחשבת ליותר לאומית פלסטינית, יש הפועלים בכיוון זה – אם כי יותר בהסתייגות. מה שכדאי מאוד שהציבור היהודי יעשה הוא להקשיב לקול הזה – ולהגיב בהתאם. ענף ההיי-טק צריך להיות חלק בלתי נפרד מכך, ואף המוביל.

ראשי ההיי-טק, בארץ ובחו"ל, מתבטאים לעתים בנושאים שעל הפרק – ממשבר האקלים ועד לעניינים פוליטיים, מהעתירה של בכירים בענף נגד ראש הממשלה, בנימין נתניהו, בגלל משפטו ועד לגיוון תעסוקתי, כולל לערבים. אלא שאירועי הימים האחרונים לא הביאו אותם, עד כה, לצאת בקריאה להרגעת הרוחות ולדו קיום. האלימות משתוללת ברחובות – וקולם של מנהיגי הקטר של המשק הישראלי דומם. נכון, יש יוזמות של כמה חברות וארגונים למען דו קיום, אבל אלה מעטות ולא כוללניות.

מה שנדרשת כעת היא קריאה ברורה וחד משמעית של ראשי ההיי-טק להפסיק את האלימות, להירגע ולהמשיך לעבוד ביחד כדי לפתח תוכנות ולא שנאה, למנוע מתקפות סייבר ולא לבצע מתקפות איש על רעהו, לקנפג ולא לפלג. קריאה שכזאת עלולה ליפול על אוזניים ערלות, כמו מה שקורה בינתיים עם הקריאות האחרות לחזרה לשקט ולשפיות, אבל היא נחוצה, בפרט מראשי ענף שרואה את עצמו מוביל כלכלי וחברתי – והוא אמנם כזה. כדי שהימים הנוראים האלה ייפסקו ושהם לא יצטרכו לעשות אחר כך חשבון נפש איפה הם היו ולמה הם לא עשו.

הערה: לאחר פרסום מאמר זה פורסמה בגלובס רשימה של אנשי עסקים שקוראים להרגעת הרוחות ולדו קיום יהודי-ערבי. הרשימה כוללת כמה בכירי היי-טק – אבל לא מספיק.