על רקע ההתנתקות מסלקום: גיוון והכלה עושים דווקא כשזה קשה

מחרתיים (ו') יחול יום הגיוון וההכלה – או, בשמו המלא, היום הבינלאומי לגיוון תרבותי לדו שיח ולפיתוח. מטרתו של היום המבורך הזה היא בניית גשר בין תרבויות ודו קיום. בצירוף מקרים, ככל הנראה, סלקום ביקשה אתמול למלא בדיוק את כוונת היום הזה, ולאפשר לעובדיה למחות לטובת דו קיום בין יהודים וערבים במדינת ישראל, ונגד האלימות שראינו בימים האחרונים משני הצדדים.

אלא שאתמול היו גם יום זעם בשטחים, ושביתות ומחאות במגזר הערבי בישראל – על רקע המלחמה בעזה, הפגיעה, לטענתם, במסגד אל אקצא והאפליה שהערבים אזרחי ישראל סובלים ממנה כבר שנים רבות. היו גורמים פוליטיים שהחליטו לקשר בין הדברים, ליצור רושם שסלקום תומכת בארגוני הטרור ולקרוא להתנתק ממנה. רבים נענו לקריאות האלה ומאתמול יש גל של התנתקויות מהחברה של לקוחות זועמים, שחלקם הוטעו.

"דו קיום", "אחווה", "אהבת חינם" – אמירות לא קונצנזואליות

המלחמה הנוכחית קשה וכולנו סובלים ממנה – יהודים וערבים, פלסטינים וישראלים, מהדרום, מהמרכז ומרצועת עזה. מי יותר ומי פחות. בנוסף, אנחנו מתחילים בימים אלה ללקק את הפצעים מהמהומות האלימות ומהפוגרומים שהיו בערים שונות בארץ – של ערבים נגד יהודים, ולהפך. ולשם כיוונו עובדי סלקום – ולא להזדהות עם החמאס, כפי שהיו מי ששמחו לטעון. ההזמנה שנשלחה לעובדי החברה מדברת בעד עצמה: "מחר, יום ג'…", נכתב בה, "נפסיק את העבודה בסלקום לשעה של מחאה! …נצא החוצה לעמוד ביחד כולנו – בעד דו קיום, אחווה ואהבת חינם. אל תיתנו לקומץ קיצוניים לקבוע לנו את סדר היום! מה שאנחנו עושים היום קובע את המציאות של כולנו מחר! תנו לחיות ביחד ובשקט".

ההזמנה שנשלחה לעובדי סלקום. צילום: באדיבות החברה

רבים מאוד מאזרחי המדינה, וכנראה שאף רובם-רובנו, היו חותמים על מה שכתוב במודעה הזאת בשתי ידיים – בוודאי בימים של שגרה. אלא שבימי מלחמה, כשהזעם עולה ואיתו הרצון בנקמה, וכשהגזענות מרימה את ראשה המכוער, הדברים האלה נחשבים לאמירה לא קונצנזואלית, ובעיני לא מעט אף לבגידה ולתמיכה בטרור. ואם אי אפשר לתלות את הבוגדים – לפחות אפשר להתנתק מהם.

באה לברך – וקיללו אותה

פתגם ידוע בשפה העברית הוא "בא לקלל ויצא מברך". או, בגרסתו ההפוכה, "בא לברך ויצא מקלל". אלא שסלקום באה לברך – וקיללו אותה. כל מה שוועד העובדים של החברה, שיזם את שעת המחאה הזאת, וההנהלה, שאימצה אותה (ואחר כך חצי חזרה בה בהודעת הבהרה והסתייגות מגונה בעיניי), עשו כאן הוא להיות מברכים – להדגיש את הצורך והחשיבות שבדו קיום, חיים ביחד, כבוד הדדי ועוד דברים שאמורים להיות נר לרגלי כולנו, או לפחות כדאי שיהיו. במקום זאת, עדת הגזענים והשונאים, בראשות גורמים פוליטיים, קיללה אותה, התנתקה ממנה וסחפה אחריה אחרים, תוך הטעיה, ככל הנראה מכוונת. יש גם דיווחים שגורמים שמתחרים בסלקום מנצלים את המצב ואת המקרה, ומשדלים לקוחות לעבור ממנה. בשוק התחרותי של ימינו, שלא תמיד פועלים בו בדרכים הישרות ביותר, זה, לצערי, בהחלט אפשרי.

שאלת הגיוון התעסוקתי נמצאת במקום זה או אחר על סדר יומו של ההיי-טק לאורך השנה. יש הדוגלים בכך כחלק מתפיסת זכויות אדם, קבלה והכלה, ויש כי מדובר במאגרים לא מנוצלים של אוכלוסיות, שיכולים להקטין ואף למלא את המחסור בעובדים בענף. לדבר על מגוון זה טוב ויפה, אבל אם לא מקיימים אותו בפועל – מה יצא מזה? דיבורים כמו חול ואין מה לאכול, כשהמחסור ממשיך, ואף מתרחב, וההבנה בין כלל האוכלוסיות במדינת ישראל הולכת ומתמעטת.

גיוון והכלה אמורים לבוא לידי ביטוי לא רק בימי שגרה ולא רק בעולם העבודה, אלא גם, ובעיקר, כשקשה. טבעי שלרבים לא קל להזדהות בימי מלחמה עם אוכלוסיות שאינן הם. אלא שדווקא בימים אלה, ויומיים לפני יום המגוון, במקום להוקיע את היוזמה של ועד עובדי סלקום להזדהות עם אחת האוכלוסיות הבולטות ביותר בקריאות לגיוון תעסוקתי, כולל בהיי-טק, ולעודד את הדו קיום אתה, היה צריך לקבל אותה. אולם, לעודד דו קיום עם חמישית מאזרחי המדינה זה לצנינים בעיני חלק ניכר מהאוכלוסייה היהודית בישראל (וגם הערבית, אבל כאן הזעם מופנה מהצד היהודי), במיוחד בימים של מלחמה – שדווקא בהם זה נדרש יותר מכל. חבל.