התקלה בפייסבוק: מיומנו של מכור

התקלה הגדולה שקרתה אמש (ב') בפייסבוק, על שלל האפליקציות שלה – ובמיוחד ווטסאפ ואינסטגרם – הכניסה את העולם למרקחה. הרשת געשה, הדיווחים על התקלה פתחו מהדורות באמצעי התקשורת המסורתיים ובמטה של הרשת החברתית במאנלו פארק נרשמה היסטריה רבתי, בין היתר כי התקלה גרמה (גם) לכרטיסים ולצ'יפים של העובדים עצמם להפסיק לפעול.

רשתות חברתיות בכלל, ופייסבוק בפרט, הן התמכרות לכל דבר ועניין. זה לא חדש ומגובה במחקרים, אבל אתמול ההשפעות של ההתמכרות הזאת באו לידי ביטוי באופן בולט. אחד מעשרות ואף מאות מיליוני המכורים הוא אני. בהתחלה, כשחשבתי שהתקלה תתוקן בתוך שעה-שעתיים, הייתי רגוע, אבל עם התמשכות הערב ה-"קריז" (ואולי אפילו בלי מירכאות) התחיל לתת את אותותיו. לפניכם יומן קצר, Time Table (לוח זמנים), מהסיוט של ליל אמש:

18:40 מתחילות להגיע ידיעות ראשונות על קשיים בגלישה בפייסבוק, ווטסאפ ואינסטגרם. טוב, אמרתי לעצמי, זה קורה. המומחים המוכשרים של צוקרברג ודאי יטפלו בתקלה מהר ובקלות, ונוכל לשוב לחיים ה-"נורמליים". מסתבר שנתתי להם יותר מדי קרדיט.

18:50 מתוך הרגל וללא הרבה מחשבה, שלחתי את ההודעה לבוס שלי שאני מתחיל לעבוד על ידיעה אודות התקלה – בווטסאפ. מעבר להכרח לעדכן אתכם, הקוראים, חשבתי לעצמי שכתיבת הידיעה תסיח את דעתי ותקצר את הזמן של ה-"קריז" עד לתיקון המיוחל.

18:55 קלטתי את הטעות ושלחתי את אותה ההודעה ב-SMS – כאילו אנחנו ב-2001 ולא 20 שנה לאחר מכן.

19:30 גמרתי להכין את האייטם והעליתי אותו לאוויר. הדיווחים על תקלות גם באתרים אחרים – שבסוף התבררו או כלא נכונים או כעומסים על השרתים שלהם – פחות הטרידו אותי. גם כי מספרם, כפי שבא לידי ביטוי ב-DownDetector, "האורים והתומים" בתחום, היה הרבה יותר קטן מזה של הדיווחים אודות התקלות באפליקציות של פייסבוק וגם כי אני לא איש של טוויטר וטי-מובייל לא פועלת בארץ.

הדרך לפייסבוק הייתה אמש (ב') חסומה. צילום אילוסטרציה: BigStock

20:00 מתחילות מהדורות החדשות, ואיתן הדיווחים על התקלות. כתבנו בוושינגטון עושה את הסטנד אפ שלו ברצינות רבה (סטנד אפ כמונח מתחום הטלוויזיה, לא כמופע בידור… אבל תודו ש-"סטנד אפ ברצינות" זה נחמד), באותו טון חמור סבר שבו הוא דיווח על הנסיגה של ארצות הברית מאפגניסטן ועל הפגישה של ראש הממשלה שלנו עם נשיא ארצות הברית. התקלה טרם תוקנה. סימנים ראשונים של עצבים מתחילים להופיע, אבל הצפייה במהדורות מרגיעה אותם במשהו. אני יודע, זה נשמע קצת משונה, אבל זה המצב.

20:30 (לערך, לא הסתכלתי על השעון) הפסקת פרסומות ראשונה. בזמן שבתוכנית של יונית מכרו סבון כביסה, משקה וביטוח – לא ממש שמתי לב – בדקתי (שוב) מה קורה עם שלוש האפליקציות ש-"סיממו" אותי, או "הסתממתי" מהן. נאדה. הסימן המוזר הזה של ווטסאפ, שמראה שההודעה לא נשלחה עדיין, היה שם, והפוסט שניסיתי להעלות בפייסבוק נשמר בטיוטה.

21:00 נו??? מה קורה??? חשבתי שוב על ההודעה של פייסבוק, שלפיה "כמה משתמשים" חווים תקלה ושהם עובדים כדי לתקן אותה. זה לא הרגיע אותי במיוחד – להפך.

21:30 מה עושים??? בדרך כלל אני מעלה בשעות האלה תמונות, מסתכל לראות מה החברים שלי פרסמו בפייס ובאינסטוש. זה אם אני לא בבית, אם כי גם אם אני נמצא באותה השעה במקום אחר אני נכנס לאפליקציות הממכרות האלה. ואתמול? כלום. מקסימום לקרוא הודעות של חברים משעות הבוקר או מלפני נצח – יום קודם. במקום זה, צפיתי באבודים עם צופית גרנט – אחת מתוכניות הטלוויזיה האהובות עליי.

היו שלום, עוגיות יקרות

23:00 אני פריק של חדשות ובכאן 11 עלה מבזק במקום תוכנית הלילה המצוינת של רומי נוימרק. לאחר מכן עברתי לערוץ 13, שם גיא לרר הקריא פקסים (!) בצינור וטל ברמן דיווח על האין התפתחויות חדשות בתקלה ארוכת השעות בהיום שהיה. הפעם, החדשות לא הרגיעו, וסימני ה-"קריז" הלכו והתגברו. ומה אני עושה כשאני עצבני? אוכל. העוגיות שהיו במטבח, והיו הרבה, חוסלו. וגם אוכל קצת יותר מזין – גבינת סויה. טבח כזה המטבח שלי לא ראה מזמן.

לשפשף את העיניים: גיא לרר מקריא מהפקסימיליה (!) בצינור. צילום מסך

23:45 טל ברמן סיים, בערוץ 13 כבר עברו לשידור חוזר של אחת מהסדרות המקוריות שלהם, מימי ערוץ 10 ז"ל, ואני עברתי לנטפליקס, לצפות בעוד פרק של אחוזת דאונטון. כן, אני יודע, זאת סדרה ותיקה, ושמעתי עליה כבר כשיצאה, אבל אני מתוודע אליה באמת רק בימים אלה, לאחר שקיבלתי המלצה באחת מהשיחות שניהלתי בתקופת החגים. אני אוהב בריטים ודי אנגלופיל, כך שעלילות המשפחה מהעיירה שבממלכה המאוחדת קצת הרגיעו אותי.

מה מלחמת ששת הימים קשורה?

00:45 הפרק הסתיים ואני, ציפור לילה שכמותי, חזרתי להיות לחוץ – בגלל התקלה. המחשבה שאם לא הייתי מכור, היה מדובר בערב רגוע, לא עזרה. את הגלישה הלילית שלי ברשתות החברתיות המרתי בחזרה לספר שהתחלתי לקרוא די מזמן, שעוסק בחודש שלפני מלחמת ששת הימים, AKA תקופת ההמתנה. אני חובב היסטוריה בכלל וישראלית במיוחד. וכן, הייתי קצת גם ביוטיוב. – הרשת הזאת – פעלה כרגיל.

01:45 נו, מה יהיה?????? כבר הייתי עצבני במיוחד. לישון טוב כבר לא יקרה הלילה, ואולי בכלל לא ארדם. אוףףףף.

02:00 בא לציון גואל. התקלה תוקנה, ושוב אפשר לקרוא את ההגיגים של מאור מנהריה, עוד מאור מגבעתיים, צחי מתל אביב ומנחם מאדינבורו, ולצפות בתמונות המפוטשפות (ח"ח לערן סוויסה על מחאת הפוטושופ, שמתפשטת בימים אלה ברשת) שמעלות שלל עלמות באינסטוש. במקרה שלי זה יותר תמונות של עלמים.

03:30 אחרי ערב רע במיוחד, ואחרי שהרגעתי את האדרנלין שזרם בדם, הלכתי לישון – עייף אך לא מרוצה.

לפחות אני לא לבד

חלק ממה שכתבתי כאן קרה כפי שצוין, והחלק האחר קרה, אבל קצת הגזמתי, או בעצם הרבה – כדי שיהיה יותר הומוריסטי וקליל. אני מקווה שכך אתם, הקוראים, לוקחים את זה. אבל בשינויים קלים, רבים אחרים יכלו לכתוב את ה-Time Table הזה. פייסבוק הצליחה לגרום לרבים רבים מאתנו להתמכר – ולא רק היא. ע"ע הכניסה שלי ליוטיוב.

המסקנה ההגיונית מהערב הזה היא שאני צריך להפחית את השימוש ברשתות החברתיות. ספויילר: זה לא יקרה.