איך מגדילים את מספר העובדים בהיי-טק למיליון איש?

שר החוץ וראש הממשלה החליפי, יאיר לפיד, אמר ביום ו' האחרון, בתוכנית של אופירה וברקוביץ' שהחזון שלו ושל הממשלה בכלל הוא לגרום לכך שמיליון ישראלים יעבדו בהיי-טק. הוא נימק את דבריו בכך שסביב ההיי-טק יש אקו-סיסטם רחב, שמפרנס גם תחומים אחרים בכלכלה הישראלית.

כיום מועסקים בענף ההיי-טק כחצי מיליון עובדים, שהם קצת יותר מ-10% מכלל העובדים במשק. על פי התוכנית של לפיד, על הממשלה למצוא דרכים לגייס עוד חצי מיליון אנשים לענף עד 2026. התוכנית שלו מתכתבת עם ההצהרה של ראש הממשלה, נפתלי בנט, לאחר השבעת הממשלה – שאחד היעדים שלה הוא להגיע לכך שעד 2026, מספר עובדי ההיי-טק יהווה 15% מכלל העובדים במשק.

כדי לממש את החזון של ראש הממשלה וזה החליפי, וכדי שהוא לא יישאר ברמת ההצהרות והכוונות הטובות בלבד, הממשלה חייבת להיות יותר מעורבת בכמה תהליכים, במטרה לסלק חסמים משמעותיים לגידול במספר העובדים בענף. התוכנית לא תוכל להתממש אם הממשלה לא תטפל בזה, ובקרוב מאוד.

מהם האתגרים שעומדים בפני הממשלה?

מקורו של האתגר הראשון שעומד בפני הממשלה כשבה מגיע להגדלת מספר המועסקים בהיי-טק הוא במקורות ההזנה של כוח האדם לענף: מערכת החינוך. הכוונה היא לחינוך העל יסודי בכלל ולזה הטכנולוגי בפרט, כולל להגדלה של מספר התלמידים שעושים בגרות ברמה של חמש יחידות לימוד (ויותר) בתחומי המדעים והמחשוב. הנתון האחרון שפורסם מצביע על כך ש-15% מכלל תלמידי התיכון ניגשו לבגרות וזכאים לתעודת בגרות במקצועות אלה, ברמה של חמש יחידות. זהו מספר די סטטי, שיש צורך דחוף להגדיל אותו. זה יכול להתבצע רק על ידי מדיניות נכונה של ראשי מערכת החינוך, שצריכים להקצות יותר משאבים למימושה.

מקור ההזנה השני הוא המוסדות האקדמיים. מספר הבוגרים במסלולי המדעים והטכנולוגיה לא מספיק על מנת לכסות את המחסור בעובדים בהיי-טק. הפתרון דורש הקצאת משאבים ממשלתית, על מנת להגדיל באופן משמעותי את מספר הכיתות באקדמיה ואת התקציבים שהמוסדות מקבלים, כדי שיוכלו להכפיל את מספר הסטודנטים שלומדים את המקצועות האלה. הביקוש קיים, ההיצע לוקה בחסר. הגדלת המכסה תאפשר גם גמישות בתנאי הקבלה, ותפתח את השערים לתלמידים נוספים, שהם כישרוניים ומתאימים לתחום, אבל מבחני הבגרות או הפסיכומטרי שלהם לא שיקפו זאת.

החסם השלישי הוא צה"ל. הצבא הוא גם מאפשר גדול מאוד של ההיי-טק – רבים מעובדי ומבכירי הענף מגיעים מהיחידות הטכנולוגיות, אבל חרדים וערבים לא מתגייסים אליו כמעט בכלל, ובכלל זה לא ליחידות הללו, וגם השיעור של תושבי הפריפריה בתוכן לא ממש גדול. על צה"ל בכלל, והיחידות הטכנולוגיות בפרט, לפתוח את השערים ליותר ויותר ציבורים, שיש בהן הרבה פוטנציאל לא ממומש.

שילוב מגזרים מודרים בהיי-טק הוא חסם נוסף בפני התרחבות הענף. שיעור החרדים, הערבים והאתיופים בהיי-טק הישראלי זניח, ויש בו הרבה פחות נשים מגברים, בוודאי בשדרת הניהול הבכירה ובתפקידי ניהול בכלל. שילוב חרדים הוא אתגר משמעותי, שהממשלה הזו יכולה לעמוד בו, אם היא רק רוצה. רק לפני כמה שבועות העבירה הממשלה חוק שמקל את תנאי הגיוס לבני ישיבות – מה שאומר שהם יוכלו לצאת לשוק העבודה בגיל 21. בדיון שנערך לא מכבר בוועדת הכלכלה של הכנסת על ענף ההיי-טק, יו"ר הוועדה, ח"כ מיכאל ביטון, האיץ בממשלה לנצל את המומנטום הזה ולעשות מהלכים שיאפשרו לחרדים שיימצאו מתאימים להתקבל לענף, לאחר הסבה מתאימה.

בהקשר הזה, הממשלה לא צריכה לשאת בנטל לבדה. נדרשת פה מעורבות פעילה של ראשי ענף ההיי-טק, המנכ"לים הבכירים, כדי שיגרמו לכך שאותם צעירים חרדים יתקבלו לענף ולא ייחסמו מסיבות שלא קשורות לכישורים שלהם. זוהי סוגיה תרבותית, שדורשת הסרת דעות קדומות, כמו גם פתרונות יצירתיים מצד מנהלי החברות, כדי שאותם צעירים יוכלו להשתלב בחברות בענף.

פתרון דומה צריך לייצר לעובדים ערבים, כולל סטודנטים רבים למקצועות המדע והטכנולוגיה. לגביהם, יש לערב גם את מנהיגי החברה הערבית, על מנת שישכנעו אותם ללכת יותר ויותר למקצועות ההיי-טק. אלא שרבים מהם נרתעים מלנסות להתקבל להיי-טק, בין אם עקב סיבות תרבותיות (במיוחד בקרב הנשים הערביות) ובין כי הם חושבים שבין כה וכה אין להם סיכוי להתקבל. זה לא ממש נכון: הנכונות לקליטתם קיימת כיום יותר מבעבר.

הרבה מאוד ישראלים, הרבה יותר מדי, רואים בהיי-טק חומה שהם לא יכולים לטפס עליה. על הממשלה לדאוג להראות להם שבאפשרותם לעשות זאת, ובהצלחה

חסם נוסף בהקשר של עובדים ערבים בהיי-טק הוא החסם הגיאוגרפי והתחבורתי. אין כמעט היי-טק ביישובים ערביים והנגישות שלהם למרכזי הטכנולוגיה בערים היהודיות הגדולות מוגבלת. זהו אתגר שהממשלה יכולה לפתור על ידי השקעה בתשתיות תחבורה ותקשורת ביישובי החברה הערבית, ובכך גם לשפר את תנאי חייהם.

לגבי נשים, הפתרונות הם יותר במישור של המעסיקים, שצריכים לגלות יותר פתיחות לאיזון בין קריירה לעבודה (מה לעשות שזאת עדיין נחשבת לסוגייה "נשית") ולתת לנשים שכר שווה לזה של הגברים.

חסם אחר הוא בתחום הרגולטורי, בדמות הביורוקרטיה, שגורמת ללא מעט יזמים לוותר על רעיון או פרויקט שהם רצו לעשות פה. כאן, הפתרון הוא בלעדי לממשלה, שכדי ליישם אותו היא צריכה לשנות את התרבות הארגונית הנהוגה בה בהקשר זה, לצמצם הליכים, לעשות אותם דיגיטליים באופן מלא או כמעט מלא ובעיקר לסנכרן בין כל הרשויות שנוגעות בכך.

השורה התחתונה: הממשלה מצהירה שהיא מבינה שההיי-טק הוא הקטר של המשק, המנוע שמניע את הכלכלה ויכול לעשות זאת טוב יותר, שהוא המנוע לצמצום פערים על ידי שילוב של אוכלוסיות רחבות בענף, ובכך לגרום לשיפור רמת החיים שלהם. הרבה מאוד ישראלים, הרבה יותר מדי, רואים בהיי-טק חומה שהם לא יכולים לטפס עליה. על הממשלה לדאוג להראות להם שבאפשרותם לעשות זאת, ובהצלחה. לתשומת ליבם של הקוראים נ. בנט ו-י. לפיד.
,