הכיתה העתידית והמציאות הלא מעודדת

יש חזון יפה של כיתות העתיד ותוכניות בשטח למימושו, אבל הן לא ממש מוצאות לפועל ● הגיע הזמן שבמערכת החינוך יפסיקו לדבר על הנושא ויתחילו לעשות

חדר אימרסיב.

כנס התקשוב בחינוך Edutech של אנשים ומחשבים וקרן אתנה, שנערך ביום ה' האחרון, ריכז אליו מספר רב של בכירים במשרד החינוך, מנהלי מחלקות חינוך, מפקחי תקשוב, מורים ונציגי חברות טכנולוגיה שעובדות עם עולם החינוך.

התפוסה המלאה של אולם הכנסים לאגו סימלה את החזרה לשגרה בכלל ובמערכת החינוך בפרט, אחרי שנתיים של לימודי זום ולימודים היברידיים, שדרשו יכולת בלתי רגילה מצד המורים, המנהלים והתלמידים.

בשנתיים האחרונות שמענו לרוב סיפורים על הלימודים בזום, בעיקר על הצדדים השליליים שבהם. הנושא הזה מוצה עד תום. הכנס ביום ה' לקח את משתתפיו אל הכיתה העתידית. באי האירוע נחשפו למושג חדש יחסית: למידה אימרסיבית, או, בעברית, למידה אופפת.

מהי למידה אופפת?

זוהי למידה שחובקת את המשתתפים בה, הם שותפים פעילים בה, והיא לקוחה מעולמות המוזיאונים והתערוכות, כאשר אחד האלמנטים שלה הוא משקפי מציאות מדומה. חדר אימרסיב הוא חדר שמסכים עוטפים אותו, כך שאם תלמיד לומד על מאורע או תקופה בהיסטוריה, למשל, הוא יכול לראות תמונות וסרטונים ממנה.

קרן אתנה, שאורי בן ארי יסד לפני 14 שנים, הקימה מעבד כזו במטרה לקדם את הרעיון במערכת החינוך. יש במעבדה מרחב תגליות המשלב מציאות מדומה, מציאות רבודה, חיישנים ורובוטיקה. שם המשחק הוא הדמיון שמפתחים אצל הילדים – אותו דמיון שמעודד אותם לחלום, לחקור ולגלות. כך הם מתחברים למושגים של למידה משמעותית ולמידה חווייתית, שמעצימות את שיטות הלימוד הנהוגות כיום.

עם כל הסימפטיה והאמונה בכוונות, היה יותר מצורם לשמוע הרצאות על החזון מפי אנשים שנמצאים בעמדות מפתח, ובידיהם היכולת לממש את אותו חזון ולא רק לדבר עליו. המשימה שלהם היא להדביק את הפער בין הפדגוגיה לטכנולוגיה

לא למידה מרחוק, אלא למידה משולבת דיגיטל

מעבדת האימרסיב היא דוגמה למערכת היחסים שבין הפדגוגיה לטכנולוגיה. מוהנא פארס, ראש מינהל החינוך הטכנולוגי וסמנכ"ל במשרד החינוך, היטיב לתאר בכנס את מערכת היחסים הזו, ולא ניסה ליפות את המציאות: הוא אמר שבכל מה שקשור לחדשנות, הטכנולוגיה השיגה את הפדגוגיה – וזה לאו דווקא עושה דברים טובים לפדגוגיה. הוא הביא כדוגמה את הלמידה מרחוק בתקופת הקורונה. במבט לאחור, אמר, הכשל המרכזי היה שהשתמשו בטכנולוגיה, אבל .יצקו לתוכה שיטות הוראה ותכנים שמתאימים לעידן ההוראה הפרונטלית. זה יצר את ים האתגרים והקשיים, שהתלמידים הם אלה ששילמו את המחיר שלהם. לדבריו, נעשו שינויים ושיפורים תוך כדי תנועה, אבל אילו הפדגוגיה הייתה נערכת מראש למצב של מעבר מידי ללמידה מרחוק, ייתכן שהיום היינו במקום אחר.

אלא שהמבט הוא קדימה, ולא במקרה פארס אמר: אל תגידו יותר למידה מרחוק, אלא למידה משולבת דיגיטל. למידה שמאפשרת שימוש בטכנולוגיה וחדשנות בכיתה, במעבדות דמיון ובבית. מרחבי הלמידה יהיו שונים, מותאמים לסביבה והכי חשוב – יהיה סנכרון ביניהם.

נראה שכל מי שהיה באולם הכנס נוכח עד כמה המציאות בבתי הספר רחוקה מהחלום ומהחזון שהוצגו על ידי טובי האנשים, שמאמינים שלשם הולכת מערכת החינוך. אבל, עם כל הסימפטיה והאמונה בכוונות, היה יותר מצורם לשמוע הרצאות על החזון מפי אנשים שנמצאים בעמדות מפתח, ובידיהם היכולת לממש את אותו חזון ולא רק לדבר עליו. המשימה שלהם היא להדביק את הפער בין הפדגוגיה לטכנולוגיה.

תגובות

(0)

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

אין לשלוח תגובות הכוללות דברי הסתה, דיבה, וסגנון החורג מהטעם הטוב

אירועים קרובים