טור ל-1 במאי: החצר האחורית של ההיי-טק

לכל מסעדה, תהיה מפוארת ככל שתהיה, יש חצר אחורית. שם תוכלו למצוא (בתקווה שלא) עכברושים, חולדות, זבובים, לכלוך, זוהמה ושאר מרעין בישין.

גם להיי-טק יש חצר אחורית, והיא נסתרת בדיוק כמו בכל מסעדת פאר. יושבים בה, צפופים, מרוויחים דולרים זעומים ביום, שלושה: עובד מחסן של אמזון במדינה דרומית בארצות הברית, שנאלץ להשתין בתוך בקבוק – כי השירותים מרוחקים מדי ממקום עבודתו והוא לא יספיק להגיע אליהם בזמן הקצר של ההפסקה שיש לו; הפועלת הסינית, "בת המזל" על שמצאה עבודה – שעובדת 12-17 שעות ארוכות, מדי יום, שבעה ימים בשבוע, באחד ממפעלי הענק של תאגיד פוקסקון, חורכת את ריאותיה כשהיא נושמת חומרים אסורים, ושלא ראתה את ילדיה חודשים רבים; והצעיר הפיליפיני, שבתפקידו כצנזור של אחת מענקיות האינטרנט נאלץ לצפות במאות ואלפי סרטונים ותמונות שמכילים תכני אלימות קשה ומין – לרבות תוכן פורנוגרפי פדופילי.

קרל מרקס. צילום: מתוך ויקיפדיה

174 שנים חלפו מאז הופיע המניפסט הקומוניסטי שכתבו קרל מרקס ופרידריך אנגלס. מאז הכרזת זכויות האדם והאזרח במהפכה הצרפתית, הוא השפיע יותר מכל חיבור פוליטי אחר על אזרחי העולם. רבים נשמעו לקריאה: "פועלי כל העולם התאחדו". יותר מ-100 שנים יש ויכוחים, חלקם טרחניים וחלקם דוקטרינריים, לגבי מהו הפירוש "הנכון" של מסמך זה. על דבר אחד אין ספק: עובד המחסן באמזון, הפועלת במפעל פוקסקון ומצנזר תכני הפורנו בפיליפינים לא קראו את המניפסט. אם הם היו עושים זאת, קרוב לוודאי שהם היו מבינים שיש בו, עדיין, מה לומר לעולם בכלל ולהם בפרט.

התארגנות בארגוני עובדים בהיי-טק – תהליך מעניין ובריא

לכתוב "חברות היי-טק" ו-"ארגוני עובדים" באותו משפט אינו דבר פשוט כלל ועיקר: מדובר בהפכים, ניגודים גמורים ויריבים מרים. הנהלות התאגידים רואות בהתארגנויות עובדים איום משמעותי על הארגון, על ניהולו, תפעולו ועל גמישות המנהלים. בנוסף, ההתאגדות באה במקרים רבים כשברקע יש עמה כלי מאבק שאינו מוכר בשדה ההיי-טק: השבתות ועיצומים. המנהלים שכחו, או לא הפנימו, שזכות ההתארגנות של עובדים.ות בארגוני עובדים היא מאבני היסוד של הדמוקרטיה, ונועדה לשמור על זכויות העובד.ת מול כוחה הכמעט אינסופי של ההנהלה.

היום חל ה-1 במאי, חגם של העובדים – גם של עובדי ההיי-טק, אם הם רוצים בכך. יש לקוות שהם רוצים בכך

בעשור הקודם החל תהליך מעניין, בישראל וגם בחו"ל: עובדים רבים בהיי-טק הבינו שחברות בארגון עובדים תוכל להביא להם הישגים משמעותיים, למשל מיצוי זכויות, הגדלת ביטחון תעסוקתי והבטחת זכויות בשל פיטורים שנעשים "לטובת התייעלות ארגונית".

מדובר בתהליך בריא, שלשיטתי הוא תגובת נגד למהלך בן שני עשורים, שאותו היטיב להציף ד"ר גדעון קונדה, אנתרופולוג מאוניברסיטת תל אביב. הוא היה מהראשונים לכתוב על האופן המתוחכם והמניפולטיבי שבו שולטים תאגידי ההיי­טק בעובדיהם, וכיצד הם משתלטים על עוד ועוד חלקים בעולמו של העובד – הן רגשית והן בלוחות הזמנים שלו, למשל על ידי טשטוש מכוון בין המושגים "עבודה" ו-"חיים פרטיים". הן עושות זאת לטובת הארכת שעות העבודה של העובד, הכנסת ביטויים חלולים כמו "העצמה", "תפוקתיות", "העובד החכם" ו-"מקום העבודה הוא משפחה", ועוד. הקורונה, שאילצה את העובדים לעבור לעבוד מהבית, ומגמת העבודה ההיברידית שבאה בעקבותיה, שיחקו במידה מסוימת לטובתן של ההנהלות.

לא הכול שחור

אבל לא הכול שחור, אף אם לא אדום, ויש נקודות להיאחז בנימה אופטימית: הבוקר (א') פורסם בוושינגטון פוסט שממשל ביידן מקיים מגעים עם עובדי האיגודים באמזון ובסטארבאקס לגבי ביקור פוטנציאלי של נציגיהם בבית הלבן. הצעד נחשב למפגן התמיכה המשמעותי ביותר שיקיים הממשל בתחום ההתאגדויות המקצועיות.

"אמריקה לא נבנתה על ידי וול סטריט, אלא על ידי האיגודים המקצועיים… הם שבנו את מעמד הביניים וחיזקו את ידי העובדים… האיגודים מספקים בריאות וביטחון, מונעים אפליה וגזענות… מדיניותי תומכת בהתאגדויות עובדים. ההחלטה על הצטרפות לאיגוד מקצועי היא לא בידי המעסיק, אלא בידי העובדים. נקודה". דברים אלה לא נאמרו על ידי מרקס, פידל קסטרו או אחד ממנהיגי על ידי ברית המועצות. גם לא על ידי ברני סנדרס, הפוליטיקאי הסוציאליסט הבולט ביותר בארצות הברית. הדברים נאמרו לפני שבועות אחדים על ידי איש שבמדינתו המילה "סוציאליסט" נחשבה עד לא מזמן כקללה, מי שמכונה הנשיא הכי "פרו-איגודי" – ג'וזף רובינט "ג'ו" ביידן הבן, נשיא ארצות הברית.

דאג לזכויות העובדים, בעלי המוגבלויות, הלהט"בים ועוד…, ובכלל – לצדק חברתי. יהי זכרו ברוך. צילום: BigStock

היום חל ה-1 במאי, חגם של העובדים – גם של עובדי ההיי-טק, אם הם רוצים בכך. יש לקוות שהם רוצים בכך.

הערה לסיום: מכל 365 הימים בשנה, מכל התאריכים שבעולם, היום שבו נפטר, בגיל צעיר יחסית (65), ח"כ לשעבר אילן גילאון הוא ה-1 במאי. יהא ברוך זכרו של מי שלא היסס להגדיר את עצמו כמרקסיסט.