Web 3.0 – מה אתם יודעים עליו?

חלק ב*

שאלה מעניינת היא מתי הגענו ל-Web 3.0 ומה השוני במעמדו של המשתמש? אנו סבורים שכל קוראי שורות אלו חוו במלוא העוצמה את ה-Web 2.0, ומבקשים לדעת האם מצב אגירת המידע והפרטיות עומדים להשתנות.

כאן נכנסות לתמונה טכנולוגיות תומכות חדשות ושינוי תפישה נוסף. קצרה היריעה מלתאר בפירוט טכנולוגיות חדשניות כמו הבלוקצ'יין, הבינה המלאכותית ועוד.

אם ב-Web 2.0 הדגשנו שהמשתמש הוא המוצר והתאגידים בעלי התוכן, ב-Web 3.0 המשתמש הופך לבעל התוכן ואחראי על הדטה של עצמו.

אנו נזהרים בקביעות חד-משמעיות, שכן טרם ברור מה יוליד יום מבחינת הטכנולוגיה, ולכן נאמר שלצרכן תהיה שליטה מסוימת על התוכן, עם דגש משמעותי על הידיעה ששליטה זו מוגבלת עד זמן הפרסום.

לדוגמה: אם העלנו פוסט בצירוף תמונה או וידיאו ב-Web 3.0, אנו אמנם הבעלים של התוכן, אך הפוסט והנלווים אליו כעת משוכפלים ברשת הבלוקצ'יין ולא נרשמים רק באתר אחד ספציפי בחוות שרתים מסויימת, שניתן לערוך מעקב היכן המידע מאוחסן.

אמנם טכנולוגיית הבלוקצ'יין ברמת אבטחה גבוהה, אך הנה חולשה ראשונה – קיים הסיכון שיעלה מידע פוגע, מעליב, לא ראוי או לא חוקי, במסווה של חופש הביטוי, ללא יכולת צנזורה מצד הפלטפורמות השיתופיות, מאחר שבעלי התוכן הם הצרכנים, ולאחר הפצתו יהיה קשה, עד כדי בלתי אפשרי, לבטל את פרסומו.

האם אנחנו עוברים כעת מ-Web 2.0 ל-Web 3.0? צילום: אילוסטרציה BigStock

מה היא הגדרת התוכן ב-Web 3.0?

נעמוד על עוד מספר הבדלים. בהמשך לדוגמה האחרונה, ניתן לומר ש-Web 2.0 מוגדר כתוכן מותאם ודינמי, בעוד שב-Web 3.0 טרם הצליחו להגדיר את מהות התוכן ואופן זרימת המידע. שאלה זו תלווה אותנו בחוסר וודאות בטווח הזמן הקרוב, ועד ש-Web 3.0 יהפוך לשכיח והתמונה תתבהר.

נקודת המפתח ב-Web 2.0 הייתה תיוג משתמשים ומיטוב התוכן עבורם, בעוד שב-Web 3.0 המיקוד עובר למשתמש, והעצמת כוחו היא במרכז ומבוססת על אמון, פרטיות ואבטחה ברמה גבוהה.

בעוד שב-Web 2.0 המיקוד היה על בניית קהילות והתייחסות לקהילה כגוף שניתן לטרגט או לעשות שימוש למשל בכוח הקניה שלו, ב-Web 3.0 המיקוד הוא על המשתמש הבודד וכוחו לקבל החלטות ולבצע שינויים כאדם בודד.

סוגי האפליקציות ב-Web 2.0 היו אפליקציות סגורות, בעוד שה-Web 3.0 תומך באפליקציות מונעות בינה מלאכותית, בעלות יכולת למידת מכונה ומבוססות קוד פתוח, כחלק מעקרון השיתוף. והכי חשוב – המשתמש יכול להיות אנונימי בזהותו, ולבצע את כל הפעולות הרצויות. יישום ושימוש בבלוקצ'יין מעודד שיתוף מידע, אבל שומר על פרטיות. הזהות האמיתית של המשתמש בחיי היומיום לא מחייבת חשיפה.

הזהות הוירטואלית של המשתמש (שאפשר שתהיה מספר מייצג) יכולה להיות מוכרת כפעילה, בעוד שכולם צופים במהלכים ופעולות שהוא מבצע ברשת, כולל פעילותו הבנקאית, אם מספר הארנק שלו חשוף.

בעידן ה-Web 3.0 אנו צופים שייווצרו סביבות וירטואליות מדומיינות או אלטרנטיביות, ויאפשרו לאנשים בודדים לייצר פעילות אלטרנטיבית לעולם האמיתי.

יש שירחיקו ויאמרו כי המשתמש מאס בתאגידי ענק תמנוניים בעלי בירוקרטיה וכוחות השפעה אדירים על המשתמש וזו ההזדמנות לעצב את העולם מחדש. שאפתני? הזמן יגיד.

לאחר שסקרנו בקצרה את התפתחות ה-Web 3.0, נציג מספר נקודות אשר מאפיינות את השיבוש ושהן בעלות השפעה פוטנציאלית על ארגונים:

• יצירת שווקים אוליגופולים עוקפי תאגידים.
• טשטוש גבולות העולם האמיתי והוירטואלי.
• החזרת בעלות על המידע לידי הצרכן.
• שיתוף דטה מאובטח בין ישויות.
• חסינות מפני החלטות שלטוניות (ביצוע מהלכים ללא יכולת ניטור ממשלתית).
• חסינות ארגונים בשל קיצור שרשרת האספקה.

כל אחת מהנקודות הללו מזמנות מאמר נפרד על ההשפעה העתידית ועל אופן בניית הארגונים ומוקדי הכוח במשק.

*לחלק הראשון בסדר המאמרים. בחלק ג' ואחרון של המאמר, שיתפרסם מחר (ג') נציג את המטאברס. 

 הכותבים הם צבי טובול-לביא – חוקר Web 3.0 ומטאברסים בחברת Inverse.city, ודוקטורנט ב-EIASM; ורז הייפרמן – יועץ לטרנספורמציה דיגיטלית, BDO