המימד הדיגיטלי מתפתח גם בתחום האופנה

באתר הרשמי של שבוע האופנה האחרון שנערך בניו יורק, מופיע המשפט: "שבוע האופנה הווירטואלי מהווה עדשה שדרכה אנו צופים כיצד יראה עתיד האופנה".

עד לא מזמן, נוכחות פיזית באירועי שבועות אופנה נתפסה כהכרחית – התצוגות שבהן  מעצבים ומותגי אופנה בינלאומיים חושפים בפני העולם את הקולקציה שלהם לעונה הבאה.

כחלק מתהליכי הדיגיטציה המואצים כמעט בכל התחומים, ובאופן המותאם לעידן הקורונה, גם ענף האופנה, הידוע כ-Lowtech, הבין  זאת, ובחר להעבירם  לצופים  בפורמט וירטואלי חלקי או מלא. שבועות האופנה הווירטואליים, בהם אווטרים מטיילים על המסלולים עם דגמים עתידניים, בוחנים את הגבולות בין העולמות הפיזיים לדיגיטליים, אולי לא מחליפים ביגוד פיזי, אולם הם מבשרים את השינוי שחל בתעשייה.

קיימות ופיתוח

החדשנות והקידמה יכולות לתרום להמעטה בטיסות, בשינוע דגמים ובייצור הבגדים עצמם. בניגוד לשבועות האופנה המסורתיים שהיו מיועדים בעבר רק למוזמנים, הן מאפשרות לקיים אירוע בעל חשיפה רחבה לקהל פוטנציאלי גדול יותר. המציאות הרבודה מעניקה נוכחות בזירה שכבר אינה מוגבלת רק למרחב הפיזי, ומציעה לצופים חוויות וירטואליות תלת ממדיות.

את האופנה הווירטואלית  אפשר לפגוש במכלול רחב של חללים דיגיטליים – ובמספר תחומים שונים ודומים. היא נוכחת בעולמות הגיימינג, שבהם מושג החלפת "סקין" לשחקנים או רכישת מוצרים וירטואליים עבורם קיים כבר שנים רבות,

ברשתות החברתיות, כאופנת קצה נועזת, בפיתוחים  רבים של חברות היי-טק,  לקניית אופנה ברשת באופן מדויק יותר ובכלל, במותגי אופנה מובילים, כפורצי דרך, ובמטאוורס.

מ-Lowtech ל-Hitech

נקודת המפגש בין אופנה, טכנולוגיה ויצירתיות משחררת את התעשייה מאילוצים חומריים, לדוגמה ממלאכת התפירה של בדים פיזיים.

בתעשייה, חברות הייטק רבות מפתחות את תוכנות הD-3 כדי  ליצור פיתוח וירטואלי והדמיות מתוחכמות לביגוד, לבדים, או לעיבוד הגזרות. בישראל, הידועה כחלוצה בפיתוחן של טכנולוגיות חדשות, ישנם לא מעט מעצבים וחברות היי-טק העוסקות בעיצוב תלת ממדי. ענף חדש זה מאפשר למעצבי אופנה ישראלים המתמחים בדיגיטציה – בהשקעה כספית לא גדולה מדי, באמצעות כישרון ותעוז – להיכנס לשוק העולמי בתחום.

חברה כמו Browzwear, למשל, עוסקת במבנה התלת ממד ונראות הבגד על הגוף, על אווטרים. הטכנולוגיה מציעה חיסכון משאבים וייעול תהליכים. חברה כמו Styletech מציעה שימוש בדוגמנים ודוגמניות וירטואליים. כדי להפוך אותם ל"אנושיים", מקפידים לא ליצור אותם מושלמים מדי.

כיצד זה עובד?

ברשתות חברתיות הביקוש לפוסטים אופנתיים תורם ומחזק את זירת האופנה הווירטואלית.

בבתי אופנה מובילים, כגון גוצ'י, נייק, באלנסיאגה ונוספים, כמו גם באתרים של מעצבים צעירים, מוצעות כיום קולקציות של דגמים וירטואליים לצד דגמים הפיזיים. אופנה וירטואלית מתבססת על עיצובים דיגיטליים, שצריכתם מתקיימת באמצעות המסך. היא מספקת מענה לנוכחות האינטנסיבית של הפרט ברשתות, ולצורך ביצירת תוכן חזותי בתחלופה גבוהה. התרבות העכשווית רוויה בדימויים מעובדים והעין שלנו הורגלה לפילטרים. הביגוד  הווירטואלי הוא צעד אחד קדימה: הוא מעצים את חוויית המשתמש ומאפשר להציג פרופיל אופנתי שלא מייצג מציאות חומרית.

בגד יכול להיות עשוי מפלי מים זורמים או להבות אש יוקדת, והוא יכול לנוע על הגוף כתמונה זזה. לדוגמה, ההוט קוטור באופנה הווירטואלית אינה מתבטאת רק בהתאמה מושלמת של הגזרה לגוף, אלא בטיפול מדוקדק בפיקסלים – שמשיגים את אותה התוצאה.

האופנה הווירטואלית מוצעת ברשת במגוון תעריפים, תלוי במידת המקוריות או האקסקלוסיביות של הבגד: אם היא נרכשת בבלעדיות, או כחלק מקולקציה מסחרית של המעצב הווירטואלי. מבחינה טכנית, כדי לצרוך אופנה וירטואלית, קיימים מספר כללים. נדרש צילום אדם, בדרך כלל פרונטלי, המאפשר "להלביש" את הבגד באופן דיגיטלי, תוך הענקת תנועה, זוויות ותנודתיות תלת ממדית.

דגם Black Pearl של בית האופנה הדיגיטלי Placebo. צילום: רועי דרהי

התמונה הגדולה

לסיכום, תעשיית האופנה והטקסטיל מהווה ענף מזהם, המבוסס על ייצור נצלני ולא ירוק, אשר פוגע בכדור הארץ. ייתכן כי המודעות הזאת, לצד התפתחויות טכנולוגיות, יוצרות נכונות לשינוי פני תעשיה שמרנית זו, או לפחות להרחבתה.

מעבר לכך, במטאוורס הכללים גמישים. בפן החברתי והתרבותי הם מקיימים ערך שוויוני וחוצים גבולות של מגדר, גיל, מידות גוף, צבע עור וכדומה. מגדירים כללים חדשים.

הדלת נפתחה ליצירתיות אין סופית. היותה של האופנה הווירטואלית מעין השתקפות של הולוגרמה חכמה מהווה הצצה אל עולם עתידי בתחום העיצוב בכלל, והאופנה בפרט.

הכותבת היא מעצבת אופנה, חוקרת תרבות המתמחה בטכנולוגיה בנושא.