מכתב ההיי-טקיסטים: מעט מדי, ובתקווה שלא מאוחר מדי

ביום ה' האחרון שמענו חדשה מרנינה, בעיניי: שורה של בכירים בהיי-טק החליטו להביע את דעתם על בליץ החקיקה הבעייתי, בלשון המעטה, של ממשלת נתניהו המתקדרת עלינו. ולא סתם בכירים – חלק ניכר מראשי ההיי-טק הישראלי נמנים על רשימת החתומים הדי ארוכה על המכתב הזה. אפשר למצוא שם את חמי פרס, מייסד קרן פיטנגו; את היזם הסדרתי הוותיק שלמה קרמר; רועי מן, מייסד שותף ומנכ"ל מאנדיי; יואב צרויה ופיונה דרמון, שותפים בקרן JVP (מעניין שאראל מרגלית, ח"כ לשעבר ממפלגת העבודה, לא שם); אייל ולדמן, המייסד של מלאנוקס (ולא אתגיל שוויד, מייסד צ'ק פוינט, שבאופן עקבי נמנע מלהביע את דעתו בעניינים שעל סדר היום הלאומי); את היזמת סיגל נעים; ישי גרין, ממייסדי סולוטו המנוחה וכיום סמנכ"ל הטכנולוגיות של חברה אחרת שהוא היה בין מייסדיה – ארבור נוט; ועוד ועוד.

אולם, מיד אחרי שקראתי את המכתב, הבשורה הזאת התחלפה אצלי באכזבה מסוימת. במקום לצאת נגד החקיקה הזאת הן מההיבט הכלכלי והתדמיתי, של הצלחת ההיי-טק הישראלי, והן מההיבט הדמוקרטי ואולי אפילו המוסרי (למשל חוק דרעי), הם בחרו לנמק את התנגדותם לבליץ החקיקה רק מההיבט הראשון. אני מסכים שהחקיקה הזאת עלולה לפגוע בהיי-טק הישראלי, לרבות על ידי צמצום בהשקעות והימנעות של חברות רב לאומיות מלפעול כאן – אם כי חלקית ואפילו ביותר, כי הן לא רוצות להפסיד את הטאלנטים והאקו-סיסטם הנהדרים שיש בארץ. אבל, אין במכתב כל התייחסות לכשעצמה לעובדה שחוקים שמגבילים את בית המשפט פוגעים במערכת האכיפה, מכשירים עבריין מורשע להיות שר בממשלה ונותנים למתנחלים הלכה למעשה את השליטה בשטחים, יגבילו את חירויות האזרח וזכויות האדם, וישנו לבלי הכר את שיטת המשטר הישראלית.

"התערערות האמון במערכת המשפט הישראלית וכתוצאה מכך בדמוקרטיה הישראלית, וחקיקה ששמה בסימן שאלה זכויות בסיסיות ויסודיות של כל אדם באשר הוא, עשויים (עשויות. הטעות במקור – י"ה) להרתיע את אותם משקיעים, שהניעו את צמיחתה של התעשייה המופלאה הזו", כותבים בכירי הענף לנתניהו. "בעקבותיהם אנו עלולים לראות גם נהירה של חברות טכנולוגיה, כולן חברות בינלאומיות במהותן, אל מחוץ לישראל, וכך גם את תשלומי המיסים שלהן. מי כמוך מבין ויודע אילו השלכות הרסניות עשויות להיות לכך לכלכלה ולחברה בישראל".

המשפטים האלה יפים ונכונים, ומציינים את הפגיעה שעלולה להיות בעקבותיה בזכויות אדם, אבל מקשרים אותה לפן הכלכלי בלבד. כלומר: לא כתוב שצריך לבטל את החקיקה כי היא לא דמוקרטית, כן כתוב שצריך לבטל אותה (רק?) כי היא עלולה להבריח משקיעים וחברות רב לאומיות. הגם שזה נכון, זאת לא צריכה להיות הסיבה היחידה שמצוינת במכתב.

טוב שבכירי ההיי-טק כתבו את המכתב, וטוב שמאז פרסומו הצטרפו אליו עוד לא מעט בכירים. טוב היה יותר לו הם היו כוללים בו לא רק את הפן הכלכלי, כי אם גם את הפן הדמוקרטי

והעיקר, והעיקר לא לפחד כלל

העובדה שהחותמים לא מציינים את הפן ה(לא) דמוקרטי של הנושא לא מפתיעה אותי: למעט בסוגיות מעטות מאוד, בכירי ההיי-טק לא נוטים להתערב בנעשה בתחומים אחרים במדינה, ודאי שלא בעניינים שנויים במחלוקת כמו כאן. יש בזה מן ההיגיון: בין בכירי הענף, ו-ודאי שבין כלל עובדי ומנהלי ההיי-טק, יש לא מעט שהצביעו למפלגות שעתידות להרכיב את הממשלה הבאה, ודעתם נוחה מהחקיקה שמקדמים נתניהו, בן גביר, סמוטריץ', דרעי וגולדקנוף. אבל יש כאן גם מן הפחדנות, או לפחות כך זה נתפס. פחד שלקוחות שלא מתנגדים לחקיקה הזאת לא יהיו יותר לקוחות של החברות שלהם, פחד מהשמצות מהדרג הפוליטי ועוד ועוד. אלא שמקרים כמו זה הנוכחי הם בדיוק המקרים שבהם על תעשיית ההיי-טק, שרואה את עצמה הקטר של המשק, וצריכה להיות גם הקטר המוסרי והדמוקרטי של המדינה, להתגבר על אותה פחדנות ולצאת בקול ברור נגד המהפכה החקיקתית הרעה שקורמת עור וגידים בימים אלה – גם מההיבט הזה.

חדשנות היא דבר שקשה לעודד ולפתח במדינות דיקטטוריות, או בדמוקטטורות. אין מדינה דיקטטורית או סמי דיקטטורית שיש בה תעשיית היי-טק צומחת, להוציא סין וחלקית הודו. אבל הן היוצא מן הכלל שאינו מעיד על הכלל. חדשנות היא דבר שקשה לעודד ולפתח במדינות שבהן מערכת המשפט מוחלשת והדמוקרטיה נכה – מה שהממשלה המתקדרת מתכוונת להביא אלינו. אלא שחדשנות היא גם דמוקרטית מעצם טבעה, משום שכדי שהיא תתפתח, נחוצה פתיחות מחשבתית. וכזאת אין בנמצא (כמעט) במדינות שבהן האזרחים מצווים לציית לשליט אחד.

לסיכום, טוב שבכירי ההיי-טק כתבו את המכתב, וטוב שמאז פרסומו הצטרפו אליו עוד לא מעט בכירים. טוב היה יותר לו הם היו כוללים בו לא רק את הפן הכלכלי, כי אם גם את זה הדמוקרטי. וטוב היה אפילו יותר לו הם היו עושים זאת קודם, כשהיה ברור מה הממשלה הבאה הולכת לעשות ואילו חוקים היא מתעתדת לחוקק. עכשיו, כשתהליכי החקיקה בעיצומם, זה כבר קצת מאוחר – ויש לקוות שלא מאוחר מדי.